מצוות שמיטה - ויקרא, פרשת בהר, פרק כ"ה, מפסוק א' עד ז': וידבר ה' אל משה בהר סיני לאמור: דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם ושבתה הארץ שבת לה'. שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמור כרמך ואספת את תבואתה. ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ שבת לה' שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור. את ספיח קצירך לא תקצור ואת ענבי נזירך לא תבצור שנת שבתון יהיה לארץ. והייתה שבת הארץ לכם לאכלה לך ולעבדך ולאמתך ולשכירך ולתושבך הגרים עמך. ולבהמתך ולחיה אשר בארצך תהיה כל תבואתה לאכל.
שמות, פרשת משפטים, פרק כ"ג, פסוקים י', י"א: ושש שנים תזרע את ארצך ואספת את תבואתה. והשביעית תשמטנה ונטשתה ואכלו אביוני עמך ויתרם תאכל חית השדה כן תעשה לכרמך לזיתך.
שמיטת כספים מקבילה
דברים, פרשת ראה, פרק ט"ו, פסוקים א', ב': מקץ שבע-שנים תעשה שמיטה. וזה דבר השמיטה שמוט כל בעל משה ידו אשר ישה ברעהו לא יגש את רעהו ואת אחיו כי קרא שמיטה לה'.
איסור ריבית כללית
שמות, פרק כ"ג, פסוק כ"ד: אם כסף תלוה את עמי את העני עמך לא תהיה לו כנושה לא תשימון עליו נשך.
דברים, פרק כ"ג, פסוקים כ', כ"א: לא תשיך לאחיך נשך אוכל נשך כל דבר אשר ישך. לנוכרי תשך ולאחיך לא תשך למען יברכך ה' א-להיך בכל משלח ידך על הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה.
שנת היובל
ויקרא, פרשת בהר, פרק כ"ה, פסוקים י'-י"ג: וקידשתם את שנת החמישים שנה וקראתם דרור בארץ לכל יושביה יובל הוא תהיה לכם ושבתם איש אל אחוזתו ואיש אל משפחתו תשובו. יובל היא שנת החמישים שנה תהיה לכם, לא תזרעו ולא תקצרו את ספיחיה ולא תבצרו את נזיריה. כי יובל היא קודש תהיה לכם מן השדה תאכלו את תבואתה. בשנת היובל הזאת תשובו איש אל אחוזתו. לצמיתות כי לי הארץ כי גרים ותושבים אתם עמדי.
פסוקים כ"ט, ל', ל"א: ואיש כי ימכר בית מושב עיר חומה והייתה גאולתו עד תום שנת ממכרו ימים תהיה גאולתו. ואם לא יגאל עד מלאת לו שנה תמימה וקם הבית אשר בעיר אשר לו חומה לצמיתות לקונה אותו. ובתי חצרים אשר אין להם חומה סביב על שדה הארץ יחשב, גאולה תהיה לו וביובל יצא.
מה הן המשמעויות של מערכת הצווים הקובעת שמיטת קרקע, שמיטת כספים, איסור ריבית, יובל בשנת החמישים, אחרי שנת הארבעים ותשע שהיא שנת שמיטה, דהיינו שנתיים ללא עיבוד הקרקע? יובל כולל שחרור עבדים וחזרה אל הקרקע. החריגה היחידה היא בהקשר לבית בעיר-חומה המאפשרת רכישתו חזרה גם ללא רצון הבעלים משך השנה הראשונה בלבד.
מה זה אומר כמכלול, מה משמעותם של כלל הצווים ליהודי כפרט ולעם ישראל כחברה? ראשית, כי יש בעל בית המנצח על שירת חייו ה"זמנית" של האדם היהודי כפרט וכשותף, ואחראי באופן אישי לערכים המרכיבים של החברה בה הוא חי. הצווים יוצרים מחויבות הדדית, שיש בה מעל ומעבר למחויבות הנדרשת ככלל מהחזק כלפי החלש, ובמקביל מציבה מחסומים לכוח. מאידך-גיסא, במסגרתם נותנת אפשרות קיום לחלשים, ומעבר לכך היא יוצרת תחנות הזדמנות לשינוי משמעותי כלכלי במצבם, בבחינת חידוש חייהם כקדם של אלו שכשלו.
זאת מערכת אמונית, מוסרית וכלכלית שניתנה לפני כ-3,500 שנה לחברה חקלאית על-ידי בורא עולם, והיא ניתנה כמשימה לפרט היהודי ולחברה בה הוא חי.
1. כבר הלל בסוף בית שני התקין את "הפרוזבול" שהוא שינוי פרוצדוראלי אך מהותי, שלמעשה איפשר ביטולה המעשי של חובת שימוט החוב בשמיטה. זאת על-ידי מסירת המלווה את שטרות החוב לבית הדין, ויש הסבורים אפילו שגם אמירה לבית הדין מספקת, ובית הדין גובה את החוב עבור המלווה. תקנה זו נעשתה בשל מיעוט ההלוואות.
2. שינוי נוסף שנעשה - "היתר עסקה", והוא נועד להקלה בגין האיסור הגורף על לקיחת ריבית. זה נעשה עוד לפני שהכסף הפך לתעשיה ולמנוע המניע את גלגלי הכלכלה - הבנקים, שהריבית היא הדלק שמניע אותם ואת תעשיית הכסף.
3. היובל פסק עם גלות השבטים ראובן, גד וחצי שבט מנשה כי היובל חל בזמן שישראל יושבים כתיקונם, כלומר כל יושביה.
ויקרא, פרשת בהר, פרק כ"ה, פסוק ה': את ספיח קצירך לא תקצור ואת ענבי נזירך לא תבצר שנת שבתון יהיה לארץ. פסוק ו': והייתה שבת הארץ לכם לאכלה לך ולעבדך ולאמתך ולשכירך ולתושבך הגרים עמך.
מדהים! בימינו המחלוקת מתמקדת בין רבנינו על קיומו של פסוק ה', ולא על המגמה העיקרית, המוסרית והסוציאלית של "תיקון עולם במלכות שדי" הבאה לידי ביטוי בפסוק ו' התואם את רוב הנאמר בתורה על מצוות השמיטה השזורה באיסור הריבית, בהשמטת החובות וכמובן ביובל על המשמעויות הנלוות שלו המתחברות לשמיטה ויוצרות מגמה.
נוצר מצב הפוך: לא רק שהסממן של נתינה ושל הקלה כלכלית לחלש, של שוויון, ולו זמני, נעלם. הכל מתועל לפסוק ה', לוויכוח על יישומה הטכני של השמיטה, לא על נשמתה כמובא בפסוק ו'. זה נעלם בכל הפתרונות. הפרדוקס הוא ששנת השמיטה ואחריה תהיינה קשות יותר כלכלית בעיקר לאלו שלמענם נועדה. עם זאת אני חייב להודות, כי פתרון החרדים הקונים מגויים בכל זאת מקיים חלק מפסוק ו', לא בדיוק, אבל בערך: "לתושבים הגרים עמך" רווח לערבים. נו, בכל זאת נחמה פורתא.
אנו מאמינים בני מאמינים ומוטל עלינו לדבוק במידותיו של הקדוש ברוך הוא. בפרשת בראשית למדנו כי חלה תקלה: חוה אכלה מעץ הדעת ונתנה לאדם על-אף האיסור המפורש. היה חשש שיאכלו גם מעץ החיים ויחיו לעולם. נוצרה מציאות שונה, לא מתוכננת ולא רצויה, והקב"ה גירש את אדם מגן העדן. גם חכמינו שינו בנושא שלפנינו, לאור שינוי המציאות עוד לפני אלפי ומאות שנים!
מחקלאות של משקי בית שגידלה מעט סוגים בסיסיים בעיקר לאספקה עצמית, ואוכלוסייה שרוב רובה הייתה חקלאית, הפכה החקלאות היום לתעשיה לכל דבר: ממוכנת, בנויה לשיווק ארצי ולייצוא עם חוזים מחייבים ארוכי טווח. המערכת משתכללת, משפרת ומחדשת תדיר, ומגובה במוסדות מחקר, וכמובן ההבדל התהומי באחוז החקלאים באוכלוסייה בין התקופות. היום, לא פחות מבעבר, יש לה תפקיד לאומי ראשון במעלה. אלו שמחרימים אותה השנה הם מורגלים בהחרמה. זה לא הדבר היחיד שהם מחרימים במדינה הזאת, ולא רק בשנת שמיטה.