עצבות, דכדוך ודיכאון בהומאופתיה

נשים סובלות מדיכאון יותר גברים. בגלל שנשים הן רגישות מטבען, חדירות מטבען יותר לגורמים שמשפיעים עליהם מבחוץ ויש להם קושי יותר גדול עקב חינוך לומר לא ולהציב גבולות לדברים ואנשים שנמצאים בקרבתם בעבודה, בלימודים, במערכות יחסים, בזוגיות, וגורמים להם נזק מתמשך. גם לשינויים ההורמונליים סביב המחזור החודשי, הריון והפלות, יש תפקיד בגרימת דיכאון ודיכאון לאחר לידה. תפקידן של הנשים יותר דרשני מגברים. הן נאלצות להתמודד בכמה חזיתות באותו זמן - לפתח קריירה, להיות אימא מוצלחת, בשלנית מוצלחת, עקרת בית מופלאה, אשת איש ייצוגית, חברה, אישה מפתה במיטה, אימא מסורה לילדים, ואישה המסורה להורים, אחים ובני-משפחה שזקוקים לה לתמיכה וסעד. לאחר לידה האישה נהפכת אף יותר פגיעה וחדירה ורגישה לסביבתה, כי היא כמו אם שמגינה על הגור שלה. חוסר תקשורת או קבלת עזרה מבן-הזוג או חוסר ביטחון בעצמה וביכולת שלה למלא את התפקיד החדש של אם, יכול לגרום לדיכאון כמו גם איבוד החופש האישי שנלווה להגעתו לעולם של כל תינוק חדש.

גברים מעצם החינוך שלהם מודים פחות בדיכאון שתוקף אותם. אך הם ינקטו בצעד של התאבדויות הרבה יותר מאשר נשים באותו מצב כשלהם. אולי כי לגברים יש פחות לגיטימציה עדיין להתלונן ולהראות סימני חולשה, וכשגבר נתקל בנקודות של אין מוצא, הוא מתבייש יותר במצבו ונכנע פחות לקבלת עזרה מאישה. דיכאון אצל גברים יכול להשפיע על כל תפקודי החיים וכן על תפקודם המיני. כמו-כן, דיכאון אצל גברים הוא בעל סיכון גבוה יותר למחלות לב. גברים רבים בורחים לעישון סיגריות, סמים, שתייה של קפה חזק, אלכוהול או עיסוק רב בסקס ובמצבים שמתגרים במוות כמו נהיגה מהירה ועשיית דברים מסוכנים אחרים. כדי לברוח מסממני דיכאון מטשטשים, כך שקשה אפילו לגבר לשים יד על האצבע ולומר שהוא במצב של דיכאון עמוק.

כמו בכל תופעה של חוסר איזון, ההומאופתיה תחפש את שורש הבעיה והגורמים לה. ברגע שהגורמים יוסרו, גם הבעיה תיעלם, כך גם במצבי דיכאון - כל אדם - גבר או אישה, יזכה להתייחסות כוללת לכל בעיותיו בכל מישורי חייו, כמו גם להתייחסות למזון אותו הוא אוכל - לפעמים מצבי הרעלה של חומרים מסוימים במזון יכולים לגרום לתופעת דיכאון קשה. כמו גם חוסרים בויטמינים ומינרלים מסוימים בעיקר מקבוצת ויטמיני B שיכולים להתבטא בדיכאון וחוסר מוטיבציה וכוח לחיים. ההומאופתיה והאלמנט המיוחד שייבחר לאדם הסובל מדיכאון, תהיה מותאמת ספציפית ולא זה האלמנט שינתן לאדם אחד שסובל מאותה התופעה. הגורמים הם שונים ולכן האלמנט הוא שונה, כמו גם אורך התהליך שמשתנה מאדם לאדם בדרך לאיזון חזרה. ההומאופתיה איננה מחליפה את הפסיכולוג או הפסיכיאטר, אך יכולה להינתן במצבים בהם האדם הגיע לקבל עזרה ועדיין לא התחיל לקחת תרופות פסיכיאטריות, או במצבים בהם אדם לוקח תרופות פסיכיאטריות שאינן עוזרות לו או עוזרות חלקית - והוא רוצה לשלב את ההליך ההומאופתי כדי לעשות תהליך של הורדת תרופות פסיכיאטריות איטי יחד עם הפסיכיאטר שלו ובפיקוחו - לאט-לאט ככל שמצבו ישתפר. הליך זה תמיד יעשה בצמוד לפיקוח פסיכיאטרי ובאישורו.