יצאתי לחופשה קצרה. לאן יוצאים? סוף אוקטובר לא מתאים לכל מיני מקומות חלום. כן מתאים לקפיצה לאי השכן, קפריסין. הוא נמצא פחות משעת טיסה, נופים חביבים, מזג-אוויר טוב ואם עוסקים ביוקר המחיה - זול מאוד. כשקיבלנו בשדה התעופה של לרנקה את המכונית הקטנה, השמש חיממה וחולצה קצרת שרוול הייתה בזמן. נסענו אל הרי הטרודוס בכביש מהיר (לא רחב, אבל עומס התנועה נמוך) ובתוך זמן קצר נעלמה השמש הטובה בין העננים הכהים והתחיל גשם וערפל. פתאום שמעתי מכה קשה. פגעתי במשהו?" - שאלתי את ישראל, ידידי שישב כנהג משנה עם המפות. בטרם הספיק להשיב, החל מטח מכות כמו האבנים בחוצות ירושלים. ברד ירד בדרום קפריסין בעוצמה שכמוה לא היכרתי. רק כשחזרנו לארץ, מצאתי שאחיו התאום של הברד הנורא הזה, פגע גם במחוזותינו בארץ. ממשיכים בנסיעה עוד כמחצית השעה, והברד נעלם, הגשם פסק והשמש מציצה אלינו בביישנות. אל קקופטריה הגענו באור נגוהות, שהאיר את נופיה של העיירה ושל ההרים המיוערים מסביבה. קקופטריה שימשה לי מקום מגורים ובסיס לטיולים בביקוריי הרבים בקפריסין. שם מוזר יש לעיירה הזאת: האבן הרעה. כך קראו לה בעבר הרחוק כשאבנים נפלו מן ההרים מסביב בימי גשם כאלה. היום יש בה חלק ישן - בתים שנבנו לפני מאות שנים ונשמרים גם היום באותה מתכונת של בסיס אבנים ומעליהם קירות בנויים מלבני טיט ומטוייחים בטיט חום, שצריך לחדשו בכל חורף. חוץ מזה, יש בה כמה כנסיות שנבנו במאה ה-15 ופועלות עד היום. מעניין. קקופטריה היא עיירת תיירות, ותושבים סיפרו לנו שזה מקור הפרנסה העיקרי של המקום וגם מקור חשוב לכלכלת קפריסין. התוצאה שאותה הרגשנו - יחס נאה וקבלת פנים חמה לתיירים. כמעט כל קפריסאי מדבר אנגלית שוטפת וכל מי שפנינו אליו, גילה נכונות לסייע. בימים אלה של אנטישמיות בערי אירופה הגדולות, זאת ממש הרגשה של חופשה. עלינו אל הטרודוס, אבל בדרך סטינו מן הדרך הראשית אל דרכים צדדיות, שמוליכות מן ההר הגבוה אל עמקים עצומים, הזרועים בכפרים ציוריים בינות ליערות עבותים. הצמחייה דומה לכרמל, אבל ההרים גבוהים יותר והערוצים עמוקים יותר והנוף נהדר יותר. לקפריסין יש משהו משותף איתנו: ניקוסיה היא העיר החצויה האחרונה בעולם. אבל חל שינוי. בעבר, באתי לקפריסין אחרי המלחמה בין הדרום היווני והצפון היווני ולא עלה על הדעת לעבור את הגבול. במשך השנים, נתנו הטורקים לתיירים לעבור את הגבול בנקודה רחוקה. הפעם, בבואי, ראיתי בקצה רחוב לדרה בקפריסין שיש תחנת גבול טורקית במקום שהייתה עמדת שמירה יוונית. תיירים, אתם מבוקשים. דרוש רק דרכון ורצוי כסף לקנות בשורת החנויות הסמוכה למעבר. ביקור במקום מראה שהחלק הטורקי זקוק לעזרה כלכלית יותר מן החלק היווני. אבל בשיחות עם היוונים שמענו רק קיטורים על המצב הכלכלי. ואני חשבתי שישראל הוא עם הקֶטֶר. הזכרתי את המצב הכלכלי, אז אפרט: טיסה לקפריסין עלתה 332 דולר לאדם. חדר במלון (עם ארוחת בוקר משביעה) עלה 42 יורו לשניים (כ-200 שקלים) והמכונית הקטנה - 120 אירו לכל השבוע. יתרון נוסף: הטיסה יוצאת בשבע בבוקר (נחיתה לפני שמונה) והטיסה לארץ יוצאת ב-22:30 (נחיתה לפני 23:30), כך שהמטיילים מרוויחים שני ימים נוספים. סעו ותהנו.