לפני כארבעים שנה, בתום מלחמת יום הכיפורים לאחר תבוסת סוריה ומצרים, נשאל נשיא סוריה דאז חאפז אל-אסד על אפשרות מלחמה נוספת מול ישראל. אסד דחה את הרעיון בביטול וסירב להתייחס לכך. בהמשך, משנשאל שוב על כך, השיב אסד שמלחמה תהיה "רק שנגיע לאיזון אסטרטגי מול ישראל". "הרי יש לך מטוסים, טנקים וציוד רב שהסובייטים סיפקו לך", היקשו עליו השואלים. בסוף התרגז אסד ואמר ש"כהמשק שלנו יהיה כמו המשק בישראל נוכל לצאת למלחמה נוספת איתה". זה היה בסיס האיזון האסטרטגי שביקש אסד להשיג. כלומר, לא די באמצעי לחימה, מתקדמים ככל שיהיו; אם הכלכלה והחברה לא יוכלו לשאת במלחמה, אי-אפשר יהיה לנצח בה.
ואכן, בשנים האחרונות מתאפיינת הלחימה בהיותו של העורף כיעד העיקרי להתקפה. הימצאותם של רקטות וטילים ארוכי טווח בידי הערבים, וההנחה כי התושבים האזרחים בעורף פגיעים יותר מעודדות את הערבים לכוון את התקפותיהם דווקא ליעדים אלו במרכזי הערים.
נראה כי גם במלחמות הבאות עם חמאס או עם חיזבאללה, וזו שתפרוץ (אולי) עם אירן, צפוי העורף לספוג את עיקר המכה. שלא כמו במלחמות קודמות, שהמטרה האסטרטגית של צה"ל הייתה להעביר את ההכרעה לידי שטח האויב, הרי כעת העורף הפך לחזית - דבר המחייב את מדינת ישראל להתמודד עם כל המשמעויות החברתיות והכלכליות של כך. משק חזק הוא מרכיב בסיסי בביטחון הלאומי כפי שגם אסד הבין עוד לפני כארבעים שנה.
בשתי המלחמות האחרונות שידעה ישראל, מלחמת המפרץ הראשונה (1991) ומלחמת לבנון השנייה (2006), שבהן העורף ספג מכה קשה, כלכלת ישראל לא נפגעה. בניגוד להנחה, שמלחמה תגרום לשפל כלכלי, הרי לא רק שהמשק לא נפגע, אלא הבורסה עלתה, עלתה הצמיחה, גברו הכנסות המדינה ממיסים וההשקעות הזרות גברו גם הן.
גם מבצע "צוק איתן" - הארוך מבין מבצעי צה"ל - לא גרם לקריסת הכלכלה הישראלית הודות למדיניות הכלכלית של הממשלה ולסיוע האמריקני הנאמד בלמעלה משלושה מיליארד דולר בשנה.
פירושו של דבר שהמשק הישראלי חזק דיו כדי לעמוד באתגרי המלחמה ולכסות את הנזקים הישירים והעקיפים שלה. מענה צורכי הביטחון (הצטיידות צבאית ראויה), לצד שיקום הנזקים באופן מהיר ויעיל והבטחת פיצוי לעובדים, לתעשיינים ולשאר הנפגעים מהמלחמה, אפשרי מבחינה כלכלית ונכון להיעשות בשלבים הראשונים של המלחמה כדי להעניק לתושבים תחושת ביטחון אמיתית.
גם ההשקעה בעורף לא רק בימי לחימה, אלא גם בשגרה על בסיס יומיומי, היא מרכיב חשוב בביטחון ישראל. שירותי בריאות טובים, שירותי רווחה וסעד לתושבים, בניית מיגוניות וחדרי ביטחון, הכשרת המקלטים - כל אלו ועוד לא רק יצרו הרתעה בקרב הערבים, אלא אף יעניקו לתושבים תחושת ביטחון שתחזק את הממשלה מביקורת פנימית (ציבורית או פוליטית) לקראת מלחמה או מבצע צבאי בעתיד.
