1. זה אחד מ"עשרה ניסיונות שנתנסה אברהם אבינו עליו השלום ועמד בכולם" (משנה אבות ה, ג. וראה: פירוש הרמב"ם, שם, הניסיון השביעי; ר' עובדיה מברטנורא, שם, הניסיון השמיני).
2. "הלא הוא אמר לי אחתי הִוא והיא גם הִוא אמרה אחי הוא, בתם לבבי ובנקין כפי עשיתי זאת" (בראשית כ, ה).
3. משנה בבא קמא ח, ז (צב ע"א). וראה גם ילקוט שמעוני, בראשית, פרשת וירא, רמז פט.
4. כמפורט במשנה בבא קמא ח, א: "החובל בחברו, חייב עליו משום חמישה דברים: בנזק, בצער, בריפוי, בשבת ובבושת".
5. תורה תמימה, בראשית כ, ז, ס"ק ז.
6. וראה גם דברי רד"ק לפסוק, ד"ה כי נביא הוא. וראה דברי הכתב והקבלה, שם, בסוף פירושו לפסוק. וראה גישת הרב שמשון רפאל הירש לפסוק ז שם.
7. בית הבחירה למאירי, בבא קמא צב ע"א, ד"ה אמר המאירי.
8. רבינו יהונתן על הרי"ף, בבא קמא לג ע"א (בדפי הרי"ף).
9. רמב"ם, הלכות חובל ומזיק, פרק ה, הלכות ט-י.
10. ראה לעיל, הערה 4.
11. טור, חו"מ, סימן תכב, שם הנוסח קצר יותר: "אף על-פי שחובל בחבירו נותן לו חמישה דברים, אין מתכפר לו מן הצער של הבושת שביישו עד שיפייסנו שימחול לו".
12. שולחן ערוך, חו"מ, סימן תכב, שכותרתו: "צריך החובל לפייס הנחבל שימחול לו". וראה ביתר פירוט, ערוך השולחן, חו"מ, סימן תכב.
13. רמב"ם, הלכות תשובה, פרק ב, הלכות ט-י.
14. הרב נחום אליעזר רבינוביץ, ראש "ישיבת מעלה אדומים" בספרו יד פשוטה, על הרמב"ם, שם, עמ' תתפו-תתפז, מציע הסבר מדוע נקט הרמב"ם דווקא שלושת המעוולים האלה (חובל, מקלל וגוזל): "שמא הזכיר דווקא שלושה אלה, משום שהכתוב קראם רשעים". ראה: שמות ב, ג; משלי יא, יא; יחזקאל לג, טו.
15. לחם משנה, הלכות חובל ומזיק, פרק ה, הלכה ט, ד"ה אינו.
16. וראה מה שכתבתי בגזר דינו של נאשם 2 בת"פ 49614-11-13 מדינת ישראל נ' פלוני, קטין (2014), בפסקאות 134-124, בעיקר לעניין הפיצוי הכספי כחלק מן הריצוי.
17. שו"ת מהרשד"ם, יורה דעה, סימנים צח, ריב.
18. ראה בנספח החמישי של ספרו של פרופ' נחום רקובר, תקנת השבים: עבריין שריצה את עונשו (ירושלים תשס"ז), עמ' 552-541. כיוצא בזה ראה גם שו"ת אגרות משה, חו"מ, חלק א, סימן פח, בעניין דרכי התשובה של גזלן, ופוסק שהגזלן רשאי להשיב את הגזלה ולהתנצל בעילום שם.
19. אף בספרו המקיף של פרופ' אליאב שוחטמן, סדר הדין בבית הדין הרבני לאור מקורות המשפט העברי, תקנות הדיון ופסיקת בתי הדין הרבניים בישראל (ירושלים תשע"א), לא נזכר עניין זה.
20. הרב מזרחי שימש דיין בירושלים ובתל אביב ובבית הדין הרבני הגדול.
21. שו"ת דברי שלום, חושן משפט, חלק ג, "דין בקשת מחילה מהניזק". לשאלה קרובה, מה דין תשובה בלא מלקות או מלקות בלא תשובה לעניין פסול לעדות, ראה הניתוח והמקורות אצל רקובר (לעיל, הערה 18, עמ' 460-439.
22. בשיחה עמו בסוכתו ביום הושענא רבה, כ"א בתשרי תשע"ה (15.10.14).
23. ראה ערך זה באנציקלופדיה התלמודית, חלק ט, עמ' שלט-שמא.
24. כלשון המשנה בסנהדרין ג, ז: "הגדול שבדיינים אומר: איש פלוני אתה זכאי, איש פלוני אתה חייב".
25. סעיף 1א לחוק יסוד:
כבוד האדם וחירותו.
26. סעיף 192 סיפא לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982.
27.
נעם סולברג, "חרטה של נאשם – קלות התשובה וקשייה", שו"ת ועו"ד, עלון המשפט העברי של מחוז תל אביב והמרכז של לשכת עורכי הדין, גיליון 1 (תשע"ה), עמ' 3.
28. רמב"ם, הלכות תשובה, פרק ב, הלכה ב.
29. יונה ג, ח. וראה גזר דיני הנזכר לעיל, הערה 16, פסקה 125.
30. סולברג, שם. וראה דברי רב האי גאון והרמב"ם המצוטטים שם לאחר הקטע שהובא בטקסט.
31. ראה למשל ע"פ 3359/11 טספלדטמארים נ' מדינת ישראל (2012).
32. ראה למשל ע"פ 8480/12 בלצאו נ' מדינת ישראל (2013).
33. ראה מרדכי מירוני, "על מגבלות הפישור ועל בשורת הגישור", דין ודברים ו (תשע"ב), עמ' 536-487. וראה אלישבע ו
אביעד הכהן, "גישור, פישור ויישוב סכסוכים", פרשת השבוע, וישב, תשס"ב, גיליון מס' 54.
34. נחום רקובר, "על לשון הרע ועל הענישה עליה במשפט העברי", סיני נא (תשכ"ב), עמ' קצז-רט.
35. ים של שלמה, בבא קמא, פרק ח, סימן סג; סמ"ע, חו"מ, סימן תכב, ס"ק ו; ערוך השולחן, חו"מ, סימן תכב, סעיף ב.
36. ראה מה שכתבתי בע"א 13661-10-12 באדר נ' בנימין, פסקאות 177-172 (2013).
37. ראה מה שכתבתי בעמל"ע 4393-09-12 חיימוב נ' לשכת עורכי הדין – מחוז תל אביב (2013) (גישה זו אושרה בבית המשפט העליון ראה בר"ש חיימוב נ' לשכת עורכי הדין 4231/13 (2013)). וראה עמל"ע 24122-10-12 בית הלוי נ' לשכת עורכי הדין – מחוז תל אביב (2013).
38. ראה למשל: עמל"ע 10902-05-13 חיר נ' לשכת עורכי הדין – בית הדין הארצי (2013); עמל"ע 22092-11-13 לשכת עורכי הדין – מחוז תל אביב נ' גולדברג (2014).