דומה שהכתבה המדהימה של שרון שפורר "רשות המיסים אינה מטפלת ב-11 מקובלים החשודים ב
הלבנת הון"(The Marker מיום 30.10.14), עברה מתחת לרדאר של נייר הלקמוס הבוחן שחיתויות. אין זו סתם שחיתות, אלא שחיתות המדינה, שחמורה לא פחות מזו של מעלימי המס. חכמי הדת, המקובלים אינם רק אנשי דת, אלא מדובר בתופעה חברתית-פסיכולוגית של מענה לצרכים אנושיים ע"י הנתפסים כיחידי סוגלה. ולא רק זאת, אלא שהם נתפסים כצדיקים, מה שמעיד על טוהר מידותיהם.
את כתבתה פותח שפורר בתביעת רשות המסיים מהרב אליעזר אבו חצירא להעביר לקופת המדינה כ-100 מיליון ש"ח על תרומות שקיבל. הוא סירב וטען שההון נועד לבניית קריה חינוכית ותורנית ובסופו של דבר הגיע לפשרה שישלם 20 מיליון. או אז התברר שצבר כבר 700 מיליון ש"ח. חמור מכך "ההסכם בין הרשות לרב לא היה חריג רק בסכום שנדרש, אלא גם בכך שצוין בו כי המקובל כופר בחבות המס שלו על הכנסותיו, וכי התשלום לרשות המיסים הוא "תשלום טובה" שמשולם על-ידי "אחד מחסידי הרב".
מי שמדבר על שוויון בפני החוק, על מיסוי וצדק חברתי, לא יכול לראות את "הפשרה" הזו אלא כעבריינות של המדינה (בדמות רשות המיסים המושחתת אליבא רפי רותם) מעצם הסכמתה לה.
כדי לעמוד על התמונה הלאה מציינת שפורר שבשנת 2009 דרשה רשות המיסים ממדגם של 29 מקובלים להגיש דוחות מס והצהרות הון. 22 הגישו דוחות והצהרות הון. משום מה רק שמונה שהגישו דוחות והצהרות טופלו ביחידה הארצית לשומה, ורק עם ארבעה נערכו הסדרי שומה, בעוד ששאר 14 התיקים שהתנהלו במשרדי השומה אחרים, לא טופלו שומתית.
שרון שפורר מציינת ש"משרד
מבקר המדינה פנה גם לרשות לאיסור הלבנת הון לגבי מידע שנצטבר אצלה ב-2012 – 2014 בנוגע למקובלים ולבד"צים, התברר כי קיים מידע על פעילות של 11 מקובלים ושישה בדצ"ים שמצביע על חשש להלבנת הון, אך המידע אינו מטופל".
אם היה מדובר באנשי עסקים פרטיים, האם גם אז לא היה המידע מטופל?!
רשות המיסים "מתנערת מאחריות – פעמיים. פעם אחת, הרשות מעבירה את סוגית מיסוי המקובלים לבית השפט וטוענת כי לעמדתה בית המשפט הוא שצריך לקבוע את הפרשנות החוקית בנוגע למיסוי כספים שמתקבלים כמתנה והכנסה בגין שירות על-ידי המקובלים. פעם אחרת, טוענת רשות המיסים כי הרשות לאיסור הלבנת הון אינה מוסרת לה מידע שוטף", כותבת שפורר ואז מביאה השורה התחתונה בהתייחסות מבקר המדינה "רובו של ההון הרב שצברו כמה עשרות מקובלים אינם מדווחים על פעילותם, וגם אם לא ניתן לדבר במדויק את היקף פעילותם, נראה שהכספים המשולמים להם מסתכמים במאות מיליוני
שקלים".
את השורות הבאות נא לקרוא פ ע מ י ם. בהערה מספר 19 כותב המבקר ש"סך היתרות של אחד המקובלים היה יותר ממיליארד שקל"(!!). ככל הנראה מדובר ברב פנחס אבוחצירא (בנו של הרב אלעזר אבוחצירא שנרצח ב-2011 על-ידי אחד מחסידיו), באשר לפי תחקיר "פורבס" משנת 2012 הונו מוערך בכ-1.3 מיליארד ש"ח.
לא פחות חמור מכך של בדצ"ים טרם נקבעה מדינית ברורה על-ידי רשות המיסים, וזאת למרות שהצורך להסדיר זאת עלה כבר לפני 15 שנים. ושפורר כותבת, משפט האמור לזעזע כל אזרח הגון: "כמו-כן, לא נעשה די להכללה של הבד"צים ברשות המס, ואף שרבים מהם מאוגדים כחברות- הם מוסו באופן חלקי או לא מוסו כלל".
שפורר מצטטת בכיר לשעבר ברשות המיסים המעלה את התמיה הבאה: "בחצרות הרבנים אמורים לנהל ספרים, אבל לא משלמים שומות מס. מה הבדל בעצם בינם לבין סופרים? למה על מכירת קמיעות לא מוצאים קבלה? במה זה שונה ממכירת חנוכיות מזכרות למשל? ואם כבר, אז גם טיפים הם תרומה והם חייבים במיסוי, אז למה לא לקרוא להם תרומות?".
מדובר בשחיתות במלוא מובן המילה, תוך עצימת עיניים של המדינה באמצעות מוסדותיה הרלוונטים. זה חמור במיוחד כי מדובר באנשי דת הנתפסים כצדיקים, שבין יתר (או אפילו לא מעט) מתורמיהם מצויים אנשים עניים השמים בהם את מבטחם.