ברית הפעולה בין השמאל הקיצוני (האדום) לבין האיסלאם הקיצוני (הירוק) נגד הכחול לבן (ישראל) קיימת באירופה, ולצערנו גם בתוכנו בישראל. ברית האדום והירוק נגד הכחול לבן, זהו הנוסח החדש של האנטישמיות הישנה, שתורגם לאנטי ציונות ישראלית.
הסיסמאות של הברית הן: הכו בישראל הלאומנית והצילו את פלשתין. הכו בממשלה הציונית והצילו את השלום. הכו בשמאל הציוני הישן והצטרפו לשמאל האנטי ציוני החדש. הכו בחוק השבות ותמכו ב"זכות השיבה". הכו במדינת היהודים ותמכו במדינת כל אזרחיה.
סיסמאות אלה הן "תרגום" הסיסמה האנטישמית הישנה "לשפה" פוליטית עכשווית: "הכו ביהודים והצילו את המולדת".
מטפחי העלילה שישראל תמיד "אשמה"
רבים מקרב עשרות ארגוני "השלום" ו"הזכויות" הפועלים בישראל, תחת מגוון שמות כיסוי והסוואה, ממקדים את פעילותם כמעט אך ורק בנושא הפלשתיני, תוך הצגת עמדות אנטי-ישראליות ופרו פלשתיניות. ארגונים אלה משתפים פעולה עם ארגונים פלשתינים בתחומים רבים, הכוללים הפגנות, עצרות, תביעות משפטיות לבג"ץ, פניות לגופים משפטיים בעולם, משלחות לחו"ל, הכנת מסמכים פוליטיים משותפים.
במסגרת "ברית הזוגיות" הזו בין האדום לירוק, צועדים אנשי מרצ,
שלום עכשיו, ושאר ארגוני השמאל ובהם אנשי אקדמיה ורוח חריגים, בהפגנות משותפות עם פלשתינים, כשמעליהם מתנוססים דגלי פלשתין. אנשי הרוח והאקדמיה, המשתייכים לשמאל הקיצוני, פועלים בעיקר בחו"ל על-מנת להגביר את הלחץ החיצוני של ממשלת ישראל לטובת הפלשתינים.
כשהשמאל בצרפת, התנגד בזמנו למלחמה באלג'יר, הוא לא פנה נגד הרפובליקה הצרפתית. כשהשמאל בארה"ב התנגד בזמנו למלחמה בוייטנאם, הוא לא נטש את האמונה והפטריוטיות הלאומית האמריקנית.
ואולם לצערנו השמאל הקיצוני בישראל, התחבר לאלמנטים קיצונים של אויבינו ומשתף איתם פעולה גלויה נגד ישראל, תחת האליבי השקרי שכל זאת אך ורק "למען השלום".