הרב פרידמן מחזיק בכובעים רבים: הוראה, חיבור ספרים, הרצאות וייעוץ פרטני. למרות ההצלחה שנחל ומאות האנשים שהציל מ'מוות רוחני' על-ידי ספריו – הרב מתעקש לעשות הכל מאחורי הקלעים, ולהתרחק מעסקנות ומאור הזרקורים. במקביל להתנדבות בארגון 'עזר מציון', כתיבת טור אישי בעיתון של הקהילה ועוד, חיבר הרב שישה ספרים - האחרון 'הדרך להערכה עצמית', רואה אור בימים אלו ממש.
על ספריו נמנים: 'גם אתה יכול', 'כבדהו וחנכהו', 'להצליח בחברה', 'להתמודד', ו'אפשר לצאת מזה'. "הספר 'הדרך להערכה עצמית' נכתב לאחר שבמשך שנים ראיתי, כמעט באופן גורף, שמה שמונע את האדם מלהצליח להגשים את ייעודו ואת מטרותיו הוא ביטחון עצמי", אומר הרב, "הרי כל אחד מאתנו רוצה להרגיש טוב עם עצמו, ולא ייתכן שהערכה עצמית זאת החלטה רק של אנשים מוצלחים. אז איך עושים את זה? שאלה טובה.
"הספר מחולק לשני חלקים. ראשית, הצגתי את הגישה המדעית-קוגניטיבית: איך עובדים על רגשי נחיתות. בחלק הזה אני מכוון את נקודת המבט להיות יותר פרופורציונלי, להתבונן בחוסר ולומר לעצמנו 'זה לא סוף העולם'.
החצי השני מוקדש לפן הרוחני. שם אני בעצם מסביר את החשיבות של בריאת האדם – מדוע אדם נברא דווקא בצורה מסוימת. יש לזה סיבה, והיא תמיד הגיונית. בבית חרושת שיצרו בני אדם – ייתכנו טעויות, מוצרים פגומים. אבל אצל הקדוש ברוך הוא אין דבר כזה".
יש אנשים שאחרי הרבה ניסיונות כושלים מאבדים מהסבלנות והביטחון העצמי שהיו להם בתחילת הדרך.
"נכון, ועם זאת, אין הדבר תלוי – אלא בך. קשיים תמיד יהיו, בשביל זה אנחנו כאן. להתנסות בקשיים, להתגבר עליהם, לצמוח ולהפוך למשהו טוב יותר. כל אדם באשר הוא תמיד יכול לבנות את עצמו אם יסתכל במסלול שלו. כמו בתחרות ריצה - מי שמשתתף לא יכול להסתכל על אחרים. רק מי שמסתכל קדימה תמיד יוכל להתקדם.
"זה לא משנה אם אני מוצלח או לא מוצלח – וזה לא משנה כמה פעמים כבר נכשלתי: לכל אחד יש מסלול פתוח לפניו, משהו שבו הוא יכול לשפר את עצמו, בכל רגע ורגע. אז במקום לשבת כל היום ו'לטחון' מחשבות של 'אין לי', שמובילות מן הסתם לחוסר אונים - אם אני אתמקד במה שהשם כן חנן אותי, אם אני אאסוף את מה שכן יש בחיי ואבנה עצמי בצורה כזו, זה יגרום לי להרגיש טוב. הגישה הבריאה בכל דבר, היא להתמקד במה שיש לי עכשיו. מה הלאה? להבין שכל החיים לפניך. את זה לא אני אומר, אלא התורה".
כמי שעוסק שנים רבות בתחום החינוך והייעוץ - מהם לדעתך כללי המפתח בחינוך?
"אתן לך שלושה טיפים שטובים לא רק לחינוך, אלא לכל תחומי החיים: ראשית, לפני כל פעולה שאתה עושה, תשקול היטב לאן אתה רוצה להגיע עם זה, ומה אתה מנסה להשיג. לדוגמה: הורה שצועק על ילד, ישאל את עצמו: מה אני מנסה להשיג בצעקה שלי? אם מדובר בפריקה רגשית שלך, בלי לקחת בחשבון את חוסר התועלת או את הנזק שעלול להיגרם מכך – הרי שהדבר אינו כדאי.
"שנית, את כל הפעולות שאנו מבצעים מדי יום, אפשר לעשות משני מצבים נפשיים: האחד מתוך מוטיבציה וחשק, והשני מתוך פחד וחרדה. מאהבה או מיראה. דאג שעיקר החינוך, במיוחד לכל מה שקשור לחלק של 'עשה טוב', יהיה בנוי על אהבה וחשק ולא על פחד וחרדה. למשל, הקניית דרך בתפילה או לימוד, חייבת להיעשות בצורה שתגרום לילד לרצות את זה מעצמו ולא חלילה מתוך הפחד להיענש.
"שלישית, אם אתם לא יודעים מה בדיוק לעשות ואיך להגיב – נקטו ב'שב ואל תעשה – עדיף'. אל תעשו כלום! במרבית המקרים, חוסר עשייה פחות מזיק מאשר לעשות בלי חשיבה ותכנון. ואסיים באמרה המתאימה לרוח הדברים: כשאתה מוצא את עצמך בתוך בור, הדבר הראשון שעליך לעשות הוא – להפסיק לחפור!".