"מערכת התא המלאכותי, בה אנחנו יכולים לשלוט בתוכן הגנטי ובזמני פעילות החלבונים, מאפשרת לנו ללמוד על הקשר שבין רשת הגנים לבין תהליכי היווצרות החלבונים - פעולה שקשה יותר לבצע במערכת חיה", אומר קרצברון. "התבנית שתכננו, המבוססת על קידודם של שני גנים, מהווה דוגמה פשוטה לרשת תאית. אבל אחרי שהצלחנו להוכיח את היתכנות העיקרון, אנו מתכננים להכניס רשתות גנטיות מורכבות יותר לתאים המלאכותיים שלנו, כמו הרשתות אשר מצויות ופועלות בחיידקים".
"בהמשך", אומרת טייר, "רצינו לבדוק האם התאים המלאכותיים אכן 'מתקשרים' זה עם זה כמו תאים אמיתיים. כדי לעשות זאת יצרנו שורה של תאים. הכנסנו גן מסוים לתא הראשון בשורה, וגילינו כי החלבונים שהורכבו בתא הזה התפזרו במערך התאים, כשכמותם וריכוזם פוחתים בהדרגה, בהתאם למרחקם של התאים מהתא שבו יוּצַר החלבון. בימים אלה אנחנו עובדים על הרחבת המערכת, באמצעות תכנון רשתות גנטיות אשר מסוגלות לפעול בתבניות מרחביות של תאים. מדובר בתבניות אשר מחקות מבנים ותהליכים ביולוגיים ידועים, כגון אלה שפעילים בשלבים הראשוניים של התפתחות עוברית".
"מעבר ליכולתה לחקות תהליכים ביולוגיים וללמוד כיצד תאים מלאכותיים מתקשרים אחד עם השני", אומר פרופ' בר-זיו, "היבט נוסף של המערכת, הוא שאיפשר, באופן עקרוני, לקודד לתוכה חלבונים אשר מעורבים בתהליכים שונים: גנים הם כמו לבני לגו - אפשר להחליף ולהתאים רכיבים שונים, שמספקים תוצאות שונות. אפשר, למשל, לקחת רכיבי בקרה מחיידקי אי-קולי ששולטים באופן טבעי בגן מסוים, ובכך לייצר חלבון מסוים; אפשר לחבר אותו רכיב בקרה לגן אחר, וכך ליצור תכונות שונות שאינן קיימות בטבע. מחקר זה עשוי להוביל בעתיד לקידום בנייה של חומרים כמו דלק, תרופות, וכן לפתח אנזימים לשימוש תעשייתי".