אחמט (אחמד) דבוטאולו הוא ראש ממשלת טורקיה ועל-פי חזותו החיצונית נראה כמו מנהל בנק או מורה בתיכון. גם כשהוא פותח את פיו ומדבר נדמה לך שאתה מקשיב לחכם שבאדם כמאמר "דברי חכמים בנחת נשמעים". אחמט ידוע כתומך נלהב של
חופש הביטוי אך אפילו אותו קיריקטורות הנביא מוחמד הרגיזו והוא יצא בהצהרה כי "חופש הביטוי אינו החופש להעליב". אילו היה מסתפק בהצהרה זו ושותק חכמתו הידועה לא הייתה נפגעת כלל שהרי "סייג לחכמה - שתיקה".
אך אחמד לא שתק. כהמשך לגינויו את חופש ההעלבה הוא מיד הוסיף כי פיגועי הטרור בצרפת "הם כמו הפשעים נגד האנושות שמבצע ראש ממשלת ישראל
בנימין נתניהו". אף לא לרגע סבר אחמד שזה עתה סתר את עצמו ובדיוק פה קבור הכלב. דבריו אלה של אחמד על ראש ממשלת ישראל הנבחר בעיניו אינם העלבה אלא עובדה מוצקה. גם הפרשנות ההגיונית לפיה העם בישראל בחר לו כמנהיג פושע כנגד האנושות ולפיכך העם בישראל תומך בפשעים נגד האנושות - לא צרמה לו. זוהי אמונתו ואין בילתה.
כראש ממשלת טורקיה הוא הצטרף לנשיא טורקיה, ארדוואן, אנטישמי מוצהר, שרק יום קודם לכן קיבל בכבוד מלכים את חברו שאף הוא אנטישמי מוצהר - אבו מאזן. בנאום שנשא לכבוד חברו היביע תמיהה מהולה בכעס כיצד העולם הנאור מאפשר לטרוריסט שזה עתה רצח אלפיים חפים מפשע בפעולות טרור כנגד האנושות בעזה להיות נוכח במפגן נגד הטרור. וגם הוא נקב בשמו של הטרוריסט - ראש ממשלת ישראל הנבחר בנימין נתניהו.
מנהיג אמיתי
כל אזרח ישראלי תומך נלהב או מתעב של נתניהו חייב להבין שאין הדברים מכוונים לנתניהו אישית אלא למדינת ישראל. מאז עליית האיסלאם לשילטון בטורקיה לפני כעשור היה ברור מובן וגלוי כי יחסי טורקיה-ישראל לא יהיו כפי שהיו. בניגוד לאירן שבמהפיכת 1979 הפכה ברגע אחד מידידה קרובה לאויב מושבע טורקיה נאלצה לעשות זאת הדרגתית כמדינה הקשורה בעבותות למערב וכמי שמבקשת להצטרף לנאטו. לו רק יכלו היו נוהגים כאירן אך האינטרסים גברו והמשחק המזויף של "ידידות" בין שתי המדינות נמשך. גם האינטרס הישראלי שלא להוסיף מדינת אויב מוסלמית נוספת לארסנל הקיים פיתה אותנו לעצום עינינו ולהשתתף במשחק.
מנהיג אמיתי הוא מי שמסוגל לראות למרחוק ומנהיג אמיתי חייב להבין כי אין ולא יכולה להיות "ידידות" עם מדינה שראשיה רואים בכל התגוננות שלנו מפני טרור "פשע מלחמה". הדבר בלט במיוחד בפרשת המרמרה שגם בה הואשמה ישראל כמדינת טרור כאילו תקפה והטביעה אניית נוסעים תמימה. מנהיג אמיתי חייב היה להבין כבר אז כי אם כך הופכים הטורקים את היוצרות ומאשימים אותנו בטרור אזי אין כל הבדל בינם לבין האירנים למעט השבועה המוצהרת למחוק את ישראל מהמפה. תחת זאת בלחץ אמריקני מסיבי בחרה ממשלת ישראל להתנצל ואף לשלם פיצויים במקום לעמוד על זכותנו לקבל התנצלות ופיצויים. הכבוד הלאומי של ישראל נרמס והטרוריסטים האמיתיים ותומכיהם הטורקים ניצחו.
בתמורה "זכתה" ישראל לתקופת רוגע שגם בה נאלצה ללא הרף לספוג העלבות והאשמות שאינן אלא מסווה אנטישמיות נטו. זהו כמובן רוגע מדומה ושקרי שהרי מי שבגלוי מצהיר כי הוא רואה בנו מדינת טרור (ואף מדגיש כי אין זו "העלבה" אלא עובדה) גם יגיע לרגע בו יצא להגנת אחיו וילחם בטרור זה. כבר היום מתאמנים מחבלי חמאס במחנות בטורקיה ומכינים עצמם בחסות טורקית ליום הדין.
עד כאן
מוזר תמוה ונשגב מכל בינה כיצד ישראל מבליגה ושותקת נוכח האיום הטורקי ההולך ומתעצם לנגד עיניה. מדינה שמוותרת בקלות שכזו על כבודה הלאומי וממשיכה לנהל "יחסים דיפלומטים" עם מדינת אויב לכל דבר ועניין עושה שקר בנפשה ובסופו של יום תשלם על כך ביוקר.
ההצהרות האנטישמיות האחרונות של הצמד הטורקי אחמד וארדוואן הינם ההזדמנות ההולמת להחליף את הדיפלומטים שלנו הידועים בניסוחי החלב שלהם באלו עם הניסוחים הבוטים אך האמיתיים שיאמרו לטורקים את מה שישראל הייתה צריכה לומר להם מזמן: עד כאן!
יש לדרוש פינוי מיידי של מפקדות ארגון הטרור חמאס שהתמקמו בטורקיה וממתינים לזמן המתאים לתקוף אותנו גם משם. יש לדרוש הפסקה מיידית של כינויינו בשמות חיבה כמו "פושעי מלחמה" ו"טרוריסטים". הטורקים כמובן יסרבו. האינטרסים הכלכליים ביטחוניים שלנו עם אירן לפני המהפיכה היו גדולים לאין ערוך מאלו שיש לנו עם טורקיה. שרדנו את אבדנם ביום אחד ונשרוד גם את אבדן האינטרסים עם טורקיה גם. במקום להמתין לעיתוי שיתאים לטורקים להכריז על עצמם כמדינת אויב של ישראל עלינו עם כל הצער שבדבר להודות כי על-פי הדיבורים והמעשים טורקיה היא מדינת אויב ולסלק לאלתר את שגריר מדינת אויב זו שבחוצפה רואה עצמו שגריר במדינת טרור...