מסירות הנפש של משה רבנו

המלך מנשה עשה רע בעיני ה', הוא עשה דברים קשים ביותר ובסוף כשחזר בתשובה הקב"ה קיבל את תשובתו. לעומת זאת רואים אצל פרעה שאומר: ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים (שמות ט, כז) פרעה עושה תשובה, ומה הקב"ה עושה לפרעה - מקשה את ליבו, לא נותן לו לעשות תשובה, מה ההבדל בין התשובה של פרעה לבין התשובה של מנשה. יש הבדל גדול בין מה שיהודי עושה לבין מה שגוי עושה, מה שיהודי עושה זה דבר עמוק מהנשמה שלו - דבר גדול ביותר, אבל מה שפרעה (גוי) עושה זה רק לאותו רגע, עכשיו נוח לו כך לכן הוא עושה כך, זה לא בא מעומק הנשמה, זה רק מעשי, רק מהשפה ולחוץ. וזה המלחמה בדור הזה - פעם כל מה שיהודי היה עושה, היה פנימי ועמוק בנפש, אבל היום החיים מטשטשים את הפנים ואת החוץ, הכל נהיה שטחי - אבדנו את העמקות של החיים.

במכת צפרדעים הייתה צפרדע גדולה שהמצריים הכו אותה, ובכל מכה יצאו ממנה מאה צפרדעים, כך שמצרים הייתה מלאה בצפרדעים: בתנורים, במיטות, במקלחות וכו'. חשבנו להקשות - המצרים נתנו מכה אחת ויצאו מאה צפרדעים, למה הם נתנו מכה שנייה ושלישית וכו', הרי כל מכה מולידה צפרדעים, למה הם לא עצרו מלתת מכות. אלא יש יסוד גדול: לפעמים אדם יודע שהוא נוגע באש, ובכל זאת הוא שורף את עצמו, את החיים שלו ואת המשפחה שלו. אתה יודע שדבר מסוים עושה לך רע, למה אתה חוזר ועושה את זה עוד הפעם. כל מכת צפרדעים, מי גרם אותה - המצריים גרמו לעצמם לקבל את המכה. יש לאדם שכל ורגש, מתי שאדם עושה על-פי השכל, הוא יודע שאם הוא יתן מכה יצא צפרדע ואז הוא לא נוגע, כי הוא נשמר. אבל מתי שאדם עושה על-פי הרגש והכעס - אדם מחריב את חייו, השכל אומר אל תתן מכה, אבל הרגש אומר: "אני יתן עוד מכה" וכך אתה מזיק ועושה רע לעצמך.

חז"ל מספרים לנו כיצד הייתה מכת צפרדע, רבי עקיבא אומר שעלתה צפרדע אחת מן הים, המצריים הכו אותה ויצאו ממנה הרבה צפרדעים, רבי אלעזר בן עזריה אומר לרבי עקיבא: כלך (עזוב ופנה) מדברי אגדה, לך ולמד נגעים ואהלות, לא כך היה, אלא צפרדע אחת באה ושרקה ובאו כל הצפרדעים מכל העולם. אפשר לפרש ולומר יסוד גדול - הגמרא מספרת על דוד המלך שהתחילה לזוח עליו דעתו והוא אמר - "רבנו של עולם, וכי יש בעולם עוד מישהו כמוני שכתב ספר תהילים - שירות ותשבחות?!" פתאום באה צפרדע ואמרה לו: "מה זחה עליך דעתך, אני כל יום אומרת שירות ותשבחות להקב"ה" מיד דוד התבייש ושתק. צריך לשאול איך צפרדע יכולה ככה להוכיח את דוד המלך? אלא מתי שהקב"ה ברא את האדם, הוא קרא לכל החיות ואמר להם שהוא עתיד לברוא את בחיר הבריאה - אדם הראשון, וכל אחת תתרום מעצמה, כל חיה תרמה לאדם כוח כלשהו, והצפרדע תרמה את הכח לשיר ולהודות לה', לכן הצפרדע באה לדוד המלך ואמרה לו, שהכח של השירה זה בא ממני ולא ממך, אני גרמתי לך את זה, ואז דוד שתק. זאת גם הייתה המחלוקת בין התנאים: אדם שמוסר נפש, מאיפה הכח לזה - רבי אלעזר אמר זה תרומה מהצפרדע, מתי שקפצה לתנורים במצרים זה נתן לנו את הכח למסירות נפש, אבל רבי עקיבא חולק - הכח של מסירות נפש זה מעצמנו ולא מהתרומה של הצפרדע, מסירות נפש זה לא מתנה, אלא זה כוח פנימי שלנו.

הקב"ה אומר למשה לקחת את המקל ולזרוק אותו על הרצפה והוא יהפך לנחש ואחר כך הנחש הפך חזרה למטה. וגם המצריים זרקו את המקלות שלהם ונהיו לנחשים, ואחר כך המטה של משה בלע את הנחשים של המצריים. למה שהנחש של משה בעודו נחש לא יבלע את שאר הנחשים ואז יהפוך למקל. אלא אפשר ללמוד דבר גדול - כוח של זכות אבות זה כוח גדול ביותר, לבני ישראל בארץ מצרים לא היו הרבה זכויות, אבל הכח שלהם היה כוח של זכות אבות. הקב"ה רצה להראות לפרעה: הנה נחש זה דבר חי, וגם אם עכשיו זה יהפוך למקל - דבר שאין לא חיות, בכל זאת זכות אבות עומדת אתם ותבלע את הנחשים של מצרים.

הקב"ה מביא מכות על פרעה והוא מבקש ממשה שיעתיר בעדו ומבטיח שהוא ישחרר את בני ישראל, אבל אחרי שהמכה נפסקת פרעה חוזר לסורו ואומר: "מי ה' אשר אשמע בקולו" (שמות ה, ב). צריך לדעת, מי שיש לו בעיה וצועק להקב"ה או צועק לרב שיעזור לו, ואחר כך כשעוברת הבעיה הוא חוזר לעצמו ולסורו - על כזה אדם שולט פרעה - השטן שולט עליו, אם אתה חבר של הקדושה והתורה רק מתי שרע לך - אתה מהחבורה של פרעה. המבחן הוא לא רק מתי שרע לך להגיד לה' תעזור לי, אלא גם מתי שטוב לך צריך להיות עם הקב"ה, "לכו בנים שמעו לי יראת ה' אלמדכם" (תהילים לד, יב) גם מתי שאתם הולכים תשמעו ותהיו עם הקב"ה.

הקב"ה רצה שעם ישראל יהיו במצרים ארבע מאות שנה כמו שנאמר לאברהם אבינו, אבל בסוף בני ישראל השתעבדו רק מאתיים ועשר שנים. איפה עוד מאה תשעים שנה, הרי מה שה' אומר ככה קורה "ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור” (בראשית א, ג) אין דבר שה' אומר ולא יהיה. אלא אפשר לפרש ולומר, כתוב שמשה רבנו אומר: "ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה והצל לא הצלת את עמך" (שמות ה, כג). צריך לשאול, איך משה מתלונן על ה', אלא התשובה היא כך: משה אמר לה' - "אמרת שארבע מאות שנה נהיה עבדים, אבל לא בשפלות כזו - אנחנו עובדים ומתענים אבל לא לשחוט ולרצוח ולהשפיל" כידוע שפרעה היה מתקלח בדם התינוקות ושם אותם בקיר במקום לבנים. משה אמר שאת זה הקב"ה לא אמר לאברהם אבינו, זאת הייתה הטענה של משה. ובאמת למה נוסף השפל הזה, צריך לדעת כשנכתב על האדם ייסורים, אם זה עוני, בושה, צער וכדומה, זה נכתב בדיוק, אבל לפעמים ה' רואה שאדם לא יעמוד בעשר שנים של בעיות, מה עושה ה' - בשלוש שנים נותן לו סבל עצום ששווה לסבל של עשר שנים, כך אצל בני ישראל - ה' צמצם את הסבל של ארבע מאות שנה למאתים ועשר שנים.