המעבר החד לחיים זוגיים שמתרחש ברגע, מיד לאחר החתונה, מציף לא פעם התמודדויות לא פשוטות ומכשולים רבים. אם עד היום כל אחד מבני הזוג היה רגיל לחיות לבד, לעשות מה שהוא רוצה, איך שהוא רוצה, מתי שהוא רוצה וכמה שהוא רוצה, הרי שמעכשיו כללי המשחק משתנים. מעכשיו צריך לעבור ל"חשיבה זוגית".
מצד אחד, זהו אכן תהליך שעל בני הזוג לעבור ביחד, אך מצד שני ישנם רבים וטובים שאכן מבינים שככה צריכים להתנהל, ביחד כזוג, אך כאשר צצות ועולות אותן משוכות שנובעות מתוך הרגלים ישנים, הם נבהלים ונתקפים בלחץ לגבי מצב הקשר ויכולת התפקוד הזוגי.
בפרשתנו "בא", לאחר תהליך ארוך וממושך, עם ישראל זוכה סוף כל סוף לצאת ממצרים. שנים רבות של שיעבוד קשה ושל עבדות איומה ונוראה באות לסיומן. אך רגע לפני שיוצאים לגמרי, מבקש הקב"ה ממשה רבינו: "דבר נא באוזני העם וישאלו איש מעם רעהו ואשה מעם רעותה כלי כסף וכלי זהב" [שמות י"א, ב'], ומפרש רש"י: אין 'נא' אלא לשון בקשה. האמנם, היכן שמענו שצריך לשכנע מישהו שיקח זהב וכסף?! ובפרט כאשר העבד הוא זה שצריך לקחת מאדונו ששיעבד אותו והרע לו, וא"כ מדוע הקב"ה פונה אל משה ומצווה עליו שיעשה את זה בצורה עדינה, רגועה, בלשון בקשה?
אם עד עכשיו היו בני ישראל עבדים, הרי שמעתה הם בני חורין לכל דבר ועניין. ברגע אחד מצבם השתנה, ומעבדות הם נגאלו לחרות עולם. דווקא עכשיו נדרשת זהירות מירבית, המעבר הפתאומי ממצב כזה לאחר עלול להזיק להם עד מאוד. עליהם לטפס במעלה המדרגות שלב אחר שלב, לתת להכרה ולריח החופש המשכר לחלחל לאט-לאט כדי שלא יעברו על דעתם.
כך מתרחשים שינויים הכרתיים, בנחישות אך גם ברגישות ובידיעה שהדברים עלולים לקחת זמן. דווקא שינוי קיצוני מקצה לקצה הוא המדאיג, והתקדמות איטית אך מחושבת מביאה לתוצאות טובות הרבה יותר. אם בני הזוג ישכילו לא להיבהל מכל משבר חולף, אלא להבין שזהו עוד שלב בדרך לשינוי ההכרתי ושיפור דפוסי ההתנהגות, מובטח להם שבסופו של דבר הם יגיעו ליעד בשמחה ובאהבה.