כאמור, רצף האירועים המחרידים שהתרחשו בצרפת, נעשו בעיקר על-רקע הפגיעה ברגשות האוכלוסייה המוסלמית, אך לא ניתן להצביע על כך שהבעת ביקורת נגד הדת באירופה מכוונת כנגד דת האיסלאם בלבד. ד"ר
אלי כרמון, חוקר בכיר במכון למדיניות נגד טרור (ICT) במרכז הבינתחומי הרצליה, מספר כיצד בשנות ה-70 צפה בהצגה בצרפת, בה מוצגת דמותו של האפיפיור נואף על הבמה וההצגה התנהלה ללא הפרעות כלל.
על נושא הפגיעה ברגשות מרחיב גם ד"ר קרניאל: "בצרפת, כחברה אתאיסטית שבה יש הפרדה בין דת למדינה, לעג לדת נתפס כדבר לגמרי טבעי. זאת מדינה שאין לה בעיה ללעוג לדת והדבר לא נתפס כמשהו שיכול וצריך לעורר איזשהו טרור. בישראל, לדוגמה, ישנו דגש רב להתחשבות ברגשות האוכלוסייה הדתית", מסביר ד"ר קרניאל.
הטרור שעיר האורות חוותה, מכוון כלפי עיתונאים לא כדי להשתיק את קולם, אלא כדי לעורר אימה. הרי כשנפגעת מערכת תקשורת, נפגע
חופש הביטוי כולו, ויש לכך תהודה ואזכור רב יותר בעולם. "כאשר נפגע מתקן תקשורתי, ההשלכות הן הרבה יותר רחבות, האקט מעביר מסר לכל האוכלוסייה, כי אותו המתקן פועל נגד העקרונות של הארגון האחראי לפיגוע", מסביר ד"ר כרמון.