הכותרות ממשיכות להציף את הרשתות. צרפת, שעדיין מעכלת את טראומת פיגועי הטרור, מצטרפת למועדון הלא-יוקרתי של מדינות בהן אירועי טרור זעזעו אומה שלמה ואת העולם כולו. אך מה שונה בפרשה הזו, ששבועיים אחרי עדיין ממשיכה לייצר הדים ברחבי העולם? ד"ר יובל קרניאל, מרצה בכיר בבית ספר סמי עופר לתקשורת, מסביר: "מה שמעניין בפרשה הוא שהמקרה המזעזע שקרה חושף את ההגנה המורכבת על חופש הביטוי. למשל בארצות הברית וגם בישראל, אנו למודי מלחמה מול הטרור ולא מקשרים את החיבור בין הטרור לחופש הביטוי, כלומר, התפיסה היא שהמלחמה היא על האידאולוגיה", מציין ד"ר קרניאל ומוסיף כי אל-קאעידה ודאעש נלחמים בכל מי שלדעתם נחשב כופר. אנו, לדברי ד"ר קרניאל, מתמודדים עם דילמות בנוגע לחופש הביטוי כשזה נוגע בהסתה לטרור והזדהות עם פעילות הארגונים. חופש הביטוי הינו עיקרון הנחשב לאמצעי של האדם לממש את עצמו דרך נאום, יצירה ושלל דרכי התקשורת הקיימות. הוא נחשב לאחת מזכויות האדם הבסיסיות הקיימות בכל המדינות הדמוקרטיות, אך בכל מדינה מוגבל באמצעות חקיקה הרלוונטית אליה. כפי שד"ר קרניאל הסביר זאת: "הטראומות אשר חווה אומה מובילות גם לצמצום בחופש הביטוי. לדוגמה, לאור לקחי השואה, גרמניה לא מאפשרת ביטויים אנטישמיים בתקשורת וצרפת מגבילה את חופש הביטוי בפקודת העיתונות ולא מאפשרת ביטויים שהם הסתה לטרור".