השעון המתקתק והתמימות המעצמתית

הסכם הביניים (JOINT PLAN OF ACTION) שחתמו המעצמות (5+1P) עם אירן בנובמבר 2013, שתוקפו הוארך בשנית ויפוג ב-30 יוני 2015, מסתמן כמתווה שאירן יכולה לחיות עמו, בעוד שהמעצמות חתרו לכלול במסגרת הסכם הקבע, גם צעדי אכיפה נוקשים יותר, בדגש לכבילת ידיה של טהרן במישור העשרת האוראניום ותהליך הקמת הכור הפלוטוגני ב-אראק. לאחרונה נרמז כי שר החוץ האירני הפגין ביטחון לגבי ההתכנות לסגירת עסקה בתנאים שיהיו נוחים לטהרן, על-אף הפערים שנרשמו גם בסבבי השיחות האחרונים. אחת הסיבות לגילוי האופטימיות מצד אירן קשורה לסממני היווצרותו של מפגש אינטרסים עם המערב בזיקה ללחימה בארגון המדינה האיסלאמית. בסוגיה זו אימצו מדינות אירופה מקרב ה- 5+1P עמדה מדרבנת, המצטרפת לגישתן המסורתית המוטה של רוסיה וסין; אשר על כן, ברי כי הדיבורים בדבר הבשלתו של הסכם הקבע אינם מצוצים מן האצבע. בניגוד מוחלט לעמדתה החד-משמעית של ישראל, כבר ברור כי המעצמות מוכנות להשלים עם מציאות שבה יותר לאירנים להמשיך לקיים בידיהם יכולת להעשרת אורניום על אדמת אירן. מבחינתה של טהרן זהו עקרון יסוד ועליו אין בכוונתה להתפשר, הגם שהסתמנה נכונות לצמצם את מספר הסרכזות (החדשות והוותיקות) שישמשו בפועל להעשרה שוטפת. ויתורים קוסמטיים נוספים שבהם הסתמנה גמישות אירנית קשורה להיקף הפעילות האתר הכור ב-אראק ולוח הזמנים לכניסתו לשלב פעיל.

החשש הבסיסי בישראל נוגע למדיניות ההסתרה וההונאה המתמשכת של האירנים בכל הקשור לממד הצבאי של תוכנית הגרעין. בעוד המעצמות נוטות לאמץ גישה מקלה המזהה תמריצים משמעותיים מבחינתה של אירן לציית לכללים המגבילים שיוכתבו לה בהסכם המסתמן, ובה בשעה "לעצום עיניים" בכל הקשור לסימנים המעידים המובהקים מן העבר הקרוב, לעיסוק האירני בממד הצבאי של הגרעין, הרי שהולך וגובר משקלן של אמצעי הניטור הבינלאומיים האמורים לשמר אצבע על הדופק בהקשר לצייתנות האירנית לתכתיבי הסכם הקבע, בהנחב שיושג לבסוף. הגורם המופקד על הניטור ואמצעי הפיקוח בהקשר זה הוא הסוכנות הבינ"ל לאנרגיה אטומית (IAEA – סבא"א), המהווה בבחינת מנגנון התרעה בהתייחס להפרות או אי-ציות למחויבויות הבינ"ל במסגרת ההסכם לאי-הפצה (NPT). יצוין כי אירן הצטרפה ל-NPT בשנת 1959 והשלימה את ההסכמים הנלווים בדבר צעדי הניטור בשנת 1974, דהיינו בתקופת שלטונו של השאה ועוד בטרם פעלו באירן מתקני גרעין כלשהם. זוהי המסגרת הפורמלית המנחה את פעילות סבא"א באירן עד היום.

מעשית מתקיימת מחלוקת מהותית באשר לפרשנות האולטימטיבית של ההסכם משנת 1974, כאשר אליבא דאירן, על סבא"א לבדוק רק את המידע שהועבר רשמית והוצהר על ידה לגבי מתקני גרעין וחומרים גרעיניים בשטחה, ובמשתמע, מידע חיצוני, גלוי או סמוי, אינו מתיר לארגון לפעול לאימותו או הזמתו. יודגש כי חשיפת המתקנים הגרעיניים האסטרטגיים דוגמת נתאנז ו-אראק נבעה ממידע שמקורו במתנגדי משטר גולים, ורק בעקבות כך נאלצה טהרן להודות בפני סבא"א, בדבר קיומם. כך גם לגבי משלוחי אוראניום שנכשו במזרח הרחוק, פעילות להמרת אוראניום וכן טכנולוגיית העשרה באמצעות לייזר. אמצעי הניטור של סבא"א באירן מותאמים כאמור רק לפעילות הגרעינית המוצהרת של טהרן, אולם במתווה זה אין כל התייחסות לסוגיית הממד הצבאי של תוכנית הגרעין. דרישתה החוזרת ונשנית של סבא"א לבקר במתקן הצבאי ב-פרצ'ין (PARCHIN), שם קרוב לוודאי בוצעו פעילויות וניסויים הנוגעים להכשרת ראשי נפץ גרעיניים לטילים, נענתה עד כה בשלילה מוחלטת (למעט ביקור שטחי שנערך במקום בשנת 2005). מכל מקום, נכון לעיתוי זה, סבא"א קובעת כי אין ביכולתה לאמת כי תוכנית הגרעין של אירן היא בעלת מאפיינים אזרחיים בלבד. גם אם דיווחי סבא"א מאז כניסתו לתוקף של הסכם הביניים עם אירן (נוב' 2013) מצביעים על הקפדה אירנית על מילוי מחויבויותיה בהקשר זה, הרי שנהיר כי אמצעי הניטור העומדים לרשות פקחי הסוכנות הם מוגבלים למדי. הללו מתמקדים בעיקר ביכולות הכיסוי של מצלמות הבקרה (ובמשתמע כל פעילות שאינה במעגל הכיסוי אינה מפוקחת), וכן לביקורים תכופים במתקני ההעשרה בנתאנז ו-פורדו, שתועלתם מוטלת בספק.

יודגש כי הערכות מודיעין אמריקניות חזרו וגרסו בחודשים האחרונים כי אירן מצויה במרחק נגיעה מ-פצצה גרעינית, ובמשתמע היא כבר מדינת סף לכל דבר ועניין. עובדה זו עושה פלסתר את כלל ההליך הכרוך בהגעה להסכם קבע עם אירן, שכן אין הוא נוגע ולו במעט בדרישה להסיג לאחור את העיסוק האירני בממד הצבאי של תוכנית הגרעין . על-רקע זה, מקבלת התביעה הישראלית לשלול מאירן את יכולת העשרת האוראניום פרופורציות ריאליות ורציונאליות כאחד. לכך יש להוסיף את הצבר המידע על-אודות מאמצי הפיתוח והייצור של טילי קרקע –קרקע באירן, ובכלל זה טילים ביניבשתיים (ICBM), שייעודם הטבעי הוא לשאת רש"קים גרעיניים. ממד זה נשמט לחלוטין מתחומי הכיסוי של הסכם הקבע הקורם עור וגידים בין המעצמות לבין אירן, כאילו המדובר בקווים מקבילים שאין כל זיקה ביניהם. כך גם בהנתן המידע המבוסס אודות שתוף פעולה הדוק בין אירן לבין קוריאה הצפונית בהקשרים אלה.

בשולי הדברים ולנוכח ההסכם הנרקם עם אירן, מסתמן כי גובר הלהט המעצמתי להכיל משברים במקום לנהל אותם כדבעי, גם בהינתן עובדות מפלילות. המקרה האירני שלפנינו מעיד כאלף עדים כיצד מבכרים קברניטים לטמון ראש בחול, ובלבד שהסכם, גם אם תוחלתו היא לטווח הקצר, ייזכה אותם בתהילת עולם, כל עוד הם מכהנים במשרתם הבכירה. דוגמה "טרייה" למדי בהקשר זה ניתן לדלות גם מסוגיית ההסכם עם סוריה לנטרול הנשק הכימי שלה, שככל שחולף הזמן כך מתברר כי תחולתו המעשית היא רק באשר לנשק שהוצהר על קיומו... נאומו הצפוי של ראש הממשלה בפני הקונגרס האמריקני בעיתוי זה, נושא אפוא חשיבות בלתי מבוטלת, ואולי אף יתפתח לכדי מעמד שיהיה בו כדי להטיל תשומות כבדות משקל לסל הארגומנטים המחייבים עמידה איתנה של המעצמות מול המניפולציות האירניות בהקשר הגרעיני. העיתוי הנוכחי, המשקף אילוצים כלכליים כבדי משקל הרובצים על אירן גם בשל התרסקות מחירי הנפט, מזמן נסיבות יתרוניות מזווית הראייה של המעצמות, שכן במאזן היתרונות והמגבלות של טהרן, ייתכן שדווקא עמדה מעצמתית נוקשה תניב בסוף הדרך גמישויות ושקיפות אירנית בהקשר הגרעיני.