סע ביבי, סע

מאז הזמינו שני בתי הנבחרים של ארה"ב את ראש הממשלה בנימין נתניהו לדבר בפניהם על הסכנות של אירן והאיסלאם הרדיקלי, החלה מרקחה. הטענות החלו בהאשמה שנתניהו עקף את הבית הלבן, שלא עודכן על הזמנתו, ולכן מסכן את יחסינו עם ארה"ב. "הניו-יורק טיימס" ולוויניו הובילו מתקפה משולבת. והנה, גם ה"טיימס" נאלץ לפרסם תיקון על כך שסליחה, טעינו (ושמא: הטעינו), ובעצם הבית הלבן כן עודכן, ורק אחר כך קיבל ראש הממשלה הזמנה. עוד התברר שנוהל הזמנת נתניהו לא השתנה מהפעם הקודמת ב-2011, שבה הזמין ג'ון ביינר את נתניהו לנאום בקונגרס. גם אז עודכן הבית הלבן ובחר לא להגיב, כנראה משיקולי בחירות של אובמה עצמו. הנשיא האמריקני מכר לאוהדיו שאינו רוצה להתערב בבחירות, אבל בפועל היועץ שלו נמצא כאן ומייעץ לארגוני שמאל. אז מי מכר את השקר שאובמה לא עודכן על הזמנת נתניהו - ידיעה שגרמה למחול השדים שלא נחלצנו ממנו? אי-אפשר להימנע מהמסקנה שהאחראים מגיעים היישר ממעגל המקורבים של אובמה עצמו. העיתונאי אמנון לורד הביא תכתובת פנימית של פרופ' ג'פרי הרף (Herf) מאוניברסיטת מרילנד, מומחה עולמי לתעמולה הנאצית לפני מלחמת העולם השנייה ובמהלכה. הרף יודע משהו על האפקטיביות של מאמצי מעצמות לבלום משטרי רשע. לאחר שג'פרי גולדברג פירסם לפני כחודשיים את הקללות ששוגרו לעבר נתניהו בבית הלבן, הגדיר הרף את יחס הנשיא לראש הממשלה כ"דיפלומטיה של ניבולי פה". "באוקטובר ירד ניהול יחסי החוץ של אמריקה לשפל היסטורי כשמקור אנונימי - פקיד בכיר בבית הלבן - השתמש בשפת ביבים בהתייחסו לראש ממשלת ישראל", כתב פרופ' הרף במכתב ששיגר בדואר האלקטרוני לידידים, "דיפלומטיה של ניבולי פה, זוהי הערכתי לנזק שנגרם למערכת היחסים בין ארה"ב לישראל, בייחוד בכל הקשור לבלימת המרוץ האירני לפצצה". בקיצור, המהלך האסטרטגי של אובמה לא כוון כלפי אירן, אלא כלפי נתניהו, ולא מהיום. המהלך הזה מסכן את שלום העולם החופשי, ולא נאומו של נתניהו בקונגרס, שאמור לעשות בדיוק ההפך. ב"וויקלי סטנדרד" האמריקני הסבירו זאת פעם כאסטרטגיה שהמציא יועצו לשעבר של אובמה, דיוויד פלאוף (Plouffe), הנקראת "מתח תועה" (stray voltage). מדובר ביצירת אירוע תקשורתי שיהפוך נושא שולי לכזה שכולם עסוקים בו - למשל, השטות המעייפת שנאום נתניהו מסכן את יחסי ישראל-ארה"ב - במקום לעסוק בכישלונותיו של אובמה מול אירן והאיסלאם הרדיקלי. באופן דומה, ציטט ג'ון קרי את ראש המוסד כאילו הוא חולק על ראש הממשלה וסובר שלא צריך להדק את הסנקציות על אירן - ציטוט שהופרך על-ידי תמיר פרדו בעצמו. כך עובדת השיטה בשת"פ התקשורת. הכל, רק לא לעמוד מול משטר הרשע של אירן. ביטחון המדינה אינו מתחיל ומסתיים בבחירות. נתניהו לא פועל נגד התגרענותה של אירן מהיום. הוא כנראה מבין טוב מאובמה ומיועציו את חומרת המצב. לכן הוזמן. הנה, לפני כמה ימים התבשרנו על ביקורת חריפה ומפתיעה מבכירים באיחוד האירופי, שהתלוננו על כך שאובמה מבקש לסגור עסקה גרועה עם אירן ולהותירה מדינה סף גרעינית בתמורה לכמה שנות שקט. בעניינים כאלה אין משחקים. אם צריך לדפוק על כל דלת אפשרית ולהרעיש עולמות כדי ששלטון הטירוף האירני לא יחזיק בפצצה גרעינית - כך ייעשה; גם במחיר שיבוש היחסים עם אובמה. הקונגרס והסנאט מבינים זאת, ואזרחי ארה"ב מבינים זאת. במלחמת העולם השנייה העולם שתק, והיהודים בארה"ב התביישו להרעיש עולמות באשר למה שקורה לאחיהם באירופה. גם היום יש כמה יהודי חצר המתביישים בנו. הם מזכירים את יהדות גרמניה בסוף המאה ה-19. אז הפריעה להם התנועה הציונית להתערות בחברה הגרמנית, משום שהציגה אותם כבעלי נאמנות כפולה וכמי שארצם האמיתית נמצאת בפלשתינה. לא מפיהם אנחנו חיים. היהודים לא ישתקו עוד. סע ביבי, סע.