משפטו של שר המשפטים לשעבר, חיים רמון, בבית משפט השלום בת"א נפתח בסערה. עם הגעתו של רמון (ב', 11.9.06) להקראת כתב האישום נגדו, חיכו לו במקום פעילי הימין ברוך מרזל ואתמר בן-גביר, אשר צעקו לעבר השר לשעבר קריאות גנאי. בין היתר, הפטירו השניים לעברו של רמון, כי המשפט הוא "עונש על ההינתקות" שרמון היה בין תומכיה והוגיה וכי "יש דין ויש דיין".
רמון עצמו שהגיע למקום סמוך לשעה 13:00 בלווית חברתו העיתונאית ורד שרון-ריבלין מ"גלובס", סירב להפצרות העיתונאים במקום להתייחס להאשמות החמורות נגדו.
המשפט עצמו נפתח בהקראת כתב האישום בידי ראש ההרכב המונה שלושה שופטים, סגנית נשיא בית משפט השלום בת"א, השופטת חיותה כוחן. בנוסף לכוחן מכהנים בהרכב השופטים דניאל בארי ודניאלה שריזלי.
השופטת כוחן הקריאה את כתב האישום בו נכתב כי החיילת א.א. שסיימה את שירותה בלשכת ראש הממשלה בת"א ביקשה להצטלם למזכרת עם רמון, אולם משבקשה לצאת מהחדר שבו הצטלמו יחדיו "הנאשם המשיך לחבק את גופה בידו האחת וקרב אותה אליו. באצבעות ידו האחרת אחז בלחייה, קרב את פניו אליה והצמיד את שפתיו לשפתיה, תוך שהוא מחדיר את לשונו לתוך פיה, והכל ללא הסכמתה".
גרסת רמון: החיילת "פלירטטה" עמו בתגובה להקראת כתב האישום, הכחיש רמון, על-ידי בא-כוחו עוה"ד דן שיינמן, באופן גורף את טענות כתב האישום נגדו, והציג לראשונה את גרסתו לפיה החיילת היא ש"פלירטטה" עימו. לדבריו, החיילת חיבקה אותו ואף הציעה לו להצטרף אליה לטיול בחו"ל. כמו כן טען רמון כי החיילת נתנה לו את מספר הטלפון הפרטי שלה. רמון הוסיף וציין, כי החיילת אמרה לו "השר, אתה יודע שאני לא יכולה לעמוד בפניך".
בתגובה שהגיש לבית המשפט עו"ד דן שיינמן, נכתב באשר להצעת החיילת, כי "מובן היה שמדובר בהצעה לא רצינית, אך היה בה יסוד של פלירטוט, כמו באמירתה של המתלוננת האמורה לעיל ['אני לא יכולה לעמוד בפניך, מ.פ]".
שיינמן כותב בתגובתו, כי "החייל צילם שתי תמונות סמוכות. בשתי התמונות נראית המתלוננת כששתי ידיה כרוכות סביב הנאשם, האחת חובקת ומקיפה את בטנו והשניה חובקת ומקיפה את גבו. חזה מוצמד לחזהו וראשה שעון על כתפו וצווארו".
באשר לרמון, כותב שיינמן, כי "הנאשם נראה בשתי התמונות כשידו הימנית מחבקת את מותנה של המתלוננת וידו השמאלית בכיס מכנסיו".
מתי אירעה הנשיקה? באירוע נשוא כתב האישום צולמו שלוש תמונות, כאשר אחת השאלות הינה מתי אירעה הנשיקה בין השר לשעבר ובין החיילת. בין צילומן של שתי התמונות הראשונות עברו רק שניות ספורות ואילו בין צילום התמונה השניה לשלישית עברה כדקה.
לפי כתב האישום הנשיקה אירעה בין צילום התמונה השניה לצילום התמונה השלישית (שאינה מוזכרת כלל בכתב האישום) כאשר, טווח זמן זה אפשר לרמון לנשק את החיילת במשך זמן ארוך יותר נשיקה משמעותית יותר באמצעות החדרת לשונו לפיה.
לעומת זאת, על-פי הגרסה שהשמיע היום רמון בבית המשפט, הנשיקה האמורה אירעה לאחר צילום התמונות. כאשר א.א התקרבה לחדר בו רמון צפה בטלוויזיה ואמרה לו דבר מה, אך מכיוון שלא שמע את דבריה סימן לה בידו כי לא שמע.
לטענת שיינמן "אז היא נכנסה לחדר, התקרבה אליו, וכך נוצרה ביניהם קירבה פיזית שבעקבותיה נשקו זו על זה על השפתיים, נשיקה חטופה שנמשכה כשתי שניות, ואשר היתה באופן הדדי וללא החדרת לשונו לפיה. הנשיקה לטענתו היתה המשך טבעי לפלירטוט ולחיבוק בצילום ולאחר מכן, טוען רמון, אמרה לו, 'נדבר, נהיה בקשר', ומסרה לו פתק עם מספר טלפון הנייד שלה ואת שמה", טען עורך הדין.
מדוע חייכה החיילת? שיינמן מציין, כי גם לו התרחשה הנשיקה בין הצילום השני לשלישי, כטענת כתב האישום, הרי גם בתמונה השלישית שנטען כי התרחשה לאחר הנשיקה "נראית המתלוננת כשהיא מחייכת, עיניה קורנות, היא רגועה וכתפה צמודה לכתפו של רמון ופניה וחיוכה נראים זהים למצבם בשתי התמונות הראשונות".
יצויין, כי חוקרי המשטרה עצמם הציגו את התמיהה שמעלים פרקליטיו של רמון באשר לארשת פניה בתצלום השלישי בפני החיילת והיא טענה בפניהם כי היא חייכה משום שהיתה "קפואה" לאחר הנשיקה.
רמון: לנהל את המשפט במהירות רמון עצמו ביקש מבית המשפט לנהל את הליכי המשפט במהירות. "אני מעדיף שהמשפט יתנהל במהירות האפשרית, מכיוון שגם אני עשיתי כל מאמץ וויתרתי על הרבה מזכויותיי כדי שהמשפט יתנהל במהירות".
השופטים נענו לבקשתו של רמון וקבעו, כי המשפט יימשך ב- 16.10.06 עם עדותה של החיילת א.א. שתהיה בדלתיים סגורות.
התובעת במשפט היא עו"ד אריאלה סגל-אנטלר המכהנת כממונה בפרקליטות מחוז ת"א (פלילי) ואילו על הגנתו של רמון מופקדים עוה"ד דן שיינמן ונוית נגב.