גורמים במשרד החוץ זועמים על כך שצה"ל לא פרסם בעיצומה של המלחמה, ואף לאחריה, את העובדה כי ארגון החיזבאללה שיגר פצצות "מצרר" לעבר ריכוזי אוכלוסיה אזרחיים בשטחי ישראל. "הפסדנו נקודות יקרות בקרב על דעת הקהל העולמית", הם טוענים היום. כשלושה חודשים לאחר סיום מלחמת לבנון השנייה, פרסם ארגון זכויות האדם, "Human Rights Watch", דוח מיוחד אשר חשף, לראשונה, את השימוש שעשו אנשיו של המזכ"ל חסן נסראללה בפצצת "המצרר". בהפקת הדוח, כך נראה, הסתמך הארגון על עדותם של אזרחים וקציני משטרה ישראלים. פצצת מצרר היא פצצה המכילה כמות גדולה של "פצצות קטנות". היא מתפוצצת בטרם הנחיתה על פני הקרקע, וכך מפזרת את הפצצות שהיא מכילה לכל עבר. המטרה: כיסוי השטח - וכמה שיותר. ההרס שפצצת מצרר גורמת הוא רב, והיא משמשת בעיקר לפגיעה נגד כוחות הקרקע. בצה"ל יודעים היטב במה מדובר. יחידות התותחנים ירו אלפי פצצות דומות במסגרת המאבק נגד חוליות הטרור של נסראללה, וכך גם הצליחו לפגוע בעשרות מטרות עוינות. אלא שהמהלך לא עבר בשקט, והקהילה הבינלאומית זעמה. היא דרשה להפסיק את השימוש של צה"ל בפצצות המצרר, וכך ביקשה להעביר לרשותה את נקודות הציון של האתרים בדרום לבנון, אותם אתרים שנפגעו מירי הפצצות. התקשורת הבינלאומית "חגגה". הנזק היה גדול. אנשי משרד החוץ התמודדו עם ביקורת רבה ועיקשת. בספרד, כך לדוגמה, הרבו להציג את צה"ל כמי שמעוניין לפגוע דווקא באוכלוסיה אזרחית עקב השימוש ב"מצרר". גם עיתוני איטליה הציגו בזמנו את המהלך כ"שערורייה". ולא רק הם. בדוח האו"ם שציטטו אז, נמסר על לפחות 350,000 נפלים של פצצות מצרר שטרם התפוצצו, ואשר מצויות בשדות, בבתים, בבתי ספר, בבתי חולים ובמגרשי משחקים, בדרום לבנון.

אז למה צה"ל שכח לדווח?

הדיווח בישראל על מסקנות ארגון "Human Rights Watch" עבר בשקט יחסי. כמעט חרישי. ואולם, נראה כי דווקא עכשיו, עת ימי הבדיקה, ימי התחקור, יש מי שדורש לעלות תמיהה באשר לחשיפת הפרטים שעלו בדוח החדש. מדוע נחשפו על-ידי גוף בינלאומי, ולא הועברו לידיעת הציבור על-ידי נציגי צה"ל? גורם ביטחוני מביע באוזננו ביקורת חריפה על התנהלותו של צה"ל בפרשה. "יש לי התחושה כי אם ארגון "Human Rights Watch" לא היה מפרסם את הדוח שחושף את השימוש של חיזבאללה ב"מצרר" - אז הציבור הישראלי והקהילה הבינלאומית לא היו יודעים על כך בכלל". גורמים במשרד החוץ בירושלים הביעו תמיהה על-רקע פרסום הנתונים על-ידי גוף בינלאומי, ולא על-ידי רשויות צה"ל. "הנזק להסברה הישראלית היה אדיר", אומר לנו אחד מבכירי הפקידים האחראי על פעילות ההסברה. "ברור שאילו ידענו כי חיזבאללה עושה שימוש ב"מצרר", היינו מדגישים את העובדה הזו בזמן שהביקורת עלתה לראשונה. אם נסראללה יורה עלינו, אז לנו יש הזכות להגן על עצמנו באותו סוג נשק בדיוק. "מי היה יכול לבקר אותנו אז?", הוא שואל. יש להזכיר: חיזבאללה, כך על-פי הדוח, שיגר את פצצת המצרר הראשונה כשבוע לאחר תחילת המלחמה. ישראל מצידה, ירתה 90% מהתחמושת במהלך 72 השעות האחרונות ללחימה. "היינו יכולים לחסוך נזק הסברתי די גדול אם מערכת ההסברה היתה עושה בנתונים אלו שימוש מושכל", הוא מסכם. בצה"ל, יש לומר, בחרו שלא להתייחס לעניין, ולא השיבו לשאלה מדוע נמנע צה"ל מלעשות שימוש הסברתי בנתונים הללו.

לא רק ההסברה

כיומיים לאחר חשיפת הדוח, יש כבר מי ששואל מדוע, אפוא, הסתיר צה"ל את עובדת השימוש בפצצות המצרר "לאורך כל תקופת המלחמה, וגם לאחריה". המשמעות אינה רק הסברתית, כי אם ביטחונית במהותה. הטיפול בנפלי הפצצות, כך מסביר לנו הגורם הביטחוני, שונה מטיפול בנפלים רגילים. "צה"ל צריך להצביע על מקומות הנפילה, ולהגיש לציבור הרלוונטי הנחיות ברורות הרבה יותר, בעיקר בגלל האחוז הגבוה של הנפלים הקיימים בפצצות המצרר". על-פי נתוני המרכז לפירוק מוקשים של האו"ם, מאז כניסת הפסקת האש לתוקפה, נהרגים או נפצעים מידי יום בלבנון, שלושה בני אדם בממוצע, מנפלי התחמושת. נכון לחודש שעבר, נהרגו לפחות 15 בני אדם - מתוכם ילד אחד - ו- 83 אחרים נפצעו, 23 מהם ילדים. מיותר לומר, כי סכנה דומה מרחפת גם מעל ראשיהם של תושבי הצפון. צוות האו"ם בלבנון איתר עד כה כ- 600 אתרי נפילת פצצות מצרר, ופינה 17,000 רסיסי פצצות.

כישלון מודיעיני נוסף?

עד כה בחר צה"ל שלא לענות לשאלתנו, האם גם במקרה זה לא היה מידע מודיעיני מקדים על קיומן של פצצות המצרר. הדוח, כך נראה, הותיר סימני מבוכה לא קטנים בקרב דרגי הפיקוד. עיקר הממצאים הוצגו באמצע השבוע שעבר, במסגרת פגישה "סגורה" שקיימו אנשי "Human Rights Watch" עם קצינים בכירים. בצה"ל מנסים עתה להוריד פרופיל בעקבות פרסום הדוח, ולצמצם את העיסוק בפצצות ה"מצרר”, הגם שיש להן ערך הסברתי רב - וזאת כדי למנוע את הביקורת על תפקוד צה"ל עצמו במהלך המלחמה. הנושא אכן ראוי לבדיקה. קיומן של פצצות "מצרר" בידי האויב משנה את נקודת ההיערכות הכללית של הכוחות. ממידע שהגיע לידינו עולה כי ההנחיות בדבר השימוש הלבנוני ב"מצרר" לא הורדו לרמת השטח, ולא הגיעו לחיילי המילואים. מעדויות שהצטברו, אף עולה כי לא ניתנו כל הנחיות לשנות את היערכות הכוחות ופריסתם בשטחי הכינוס הסמוכים לגבול לבנון. המידע, כך נראה, לא הגיע אף למפקדי יחידת המילואים אשר מוקמה בכפר גלעדי, ואשר 12 מאנשיה נהרגו מפגיעת קטיושה, שלושה שבועות לאחר איתור הנפילה הראשונה של פצצת המצרר הלבנונית. דבר אחד ברור: שימוש בנשק "המצרר" אכן כולל היערכות שונה. הוראות שונות - בעיקר לאלה המצויים בשטחים פתוחים. כפי ששימוש בנשק כימי, מצריך היערכות מתאימה, וכפי ששימוש בנשק ביולוגי משנה את אופן המיגון של החיילים, כך שימוש בפצצות "המצרר", מחייב את הכוחות בשטח, את כוחות החי"ר, להתנהל באופן שונה, מסביר לנו גורם ביטחוני. בצה"ל, בכל אופן, בחרו להסתפק במתן תשובה כללית בלבד: "פיקוד העורף ופיקוד הצפון סיפקו לאוכלוסיה ולחיילי צה"ל הנחיות מחייבות למען ביטחונם האישי, על-פי הנהלים והפקודות. צה"ל לא חושף מידע אודות נגישויות מודיעיניות”.