המבקר אנדרו סאריס ציין כבר לפני ארבעה עשורים שהקולנוע האמריקני מתמחה בסרטים מהזן הטוב-רע, והמותחן "
המספר 23" הוא מקרה קיצוני של התופעה הזו. הוא גרוע מאוד ועם זאת לא רע בכלל: ערבוב של רעיונות מופרכים, מתח כושל ואקספלואטציה זולה. ועדיין מצאתי בו עניין רב.
ג'ים קארי מגלם את וולטר ספארו, לוכד כלבים מקצועי (רמז ל"טיפשים בלי הפסקה"?) שמנהל חיי משפחה שלווים בפרבר אמריקני סטנדרטי. אישתו (
וירג'יניה מדסן, "דרכים צדדיות") מביאה לביתם רומן בלשי בשם "המספר 23", ובמהלך קריאה בו וולטר משתכנע שעלילת הספר מתארת למעשה את חייו שלו. אך כשהוא מגלה שהספר נגמר ברצח שלא התרחש עדיין בעולם האמיתי, וולטר מפתח אובססיה עם גילוי האמת שמאחורי הבדייה.
כדאי כמובן לציין שכל פרט ופרט בספר שבתוך הסרט מתקשר למספר 23. המספר הוא גם הסיבה וגם התוצאה, גם הבעיה וגם הפתרון. ככל שוולטר שוקע עמוק יותר בעלילת הספר, כך הוא מוצא יותר השלכות של המספר 23 גם בחייו האמיתיים, משכנע את עצמו בהיותו גיבור הספר ואף מתחיל לחוות פנטזיות בהן הוא הופך לדמות הבלש.
הפנטזיות מוצגות על המסך כסצינות המבויימות בסגנון פילם נואר, והמזכירות לא רק את הסרט האפל הקלאסי אלא גם סרטים מודרניים כגון "העורב" ו"עיר החטאים". את "המספר 23" צילם מתיו ליבטיק ("
המעיין", "רקוויאם לחלום") והוא במיטבו בחלקים אלה של הסרט. הפנטזיות מסוגננות יותר מהשאר, מרתקות יותר, ולעיתים גם משכנעות יותר.
כאשר שני המסלולים המקבילים של המציאות והפנטזיה מתחילים להתאחד, "המספר 23" הופך, כמו "
דז'ה וו" לפניו, לאלגוריה על צפייה בקולנוע. וולטר הופך לצופה המסכן שחווה הזדהות רגשית חזקה ומנסה בכל מחיר למצוא קווים משותפים בין העלילה לבין חייו, לייחס משמעות לאירועים חסרי משמעות ולשכנע את חבריו שאינם בהכרח ממהרים לפרש את הטקסט כמוהו. לשמחתי האלגוריה היא הכל חוץ משכלתנית, והכמויות הנדיבות של סקס ואלימות, בעיקר בסצינות הפנטזיה, עוזרות להמתיק את הגלולה.
הסרט חזק יותר באווירה ובפילוסופיה בגרוש מאשר בדברים קונבנציונליים יותר כמו מתח ואימה, שלא לדבר על עלילה ודמויות. ורוב הזמן זה מספיק. ביים אותו
ג'ואל שומאכר ("פנטום האופרה"), אחד היוצרים הכי מאוסים וחסרי כישרון הפועלים כרגע בהוליווד. ב"המספר 23" הגסות וההגזמות הפרועות של שומאכר תואמות את הטראשיות של התסריט, והוא אפילו מצליח לאזן את מהלכי העלילה המגוחכים יותר עם לא מעט הומור ואירוניה עצמית. גם הופעתו של קארי, למרות הליהוק הבלתי שגרתי, מפתיעה באפקטיביות שלה.
בסצינות האחרונות, "המספר 23" חוצה את הגבול בין הדבילי למפגר וקושר את הקצוות בצורה לגמרי בלתי הגיונית. אבל הקונטקסט של שאר הסרט גרם לי לתהות האם זוהי לא עוד בדיחה על חשבון הצופה, עוד אמירה צינית על מהות הצפייה. אולי כן, אולי לא. זה עניין של פרשנות.