אחת לשבוע, מדי יום שלישי, בשעת בין-ערביים, מתקבצת לה בבית-דירות שברחוב בן-יהודה בתל אביב, קבוצה של כ-50 איש לחוג-בית יוצא-דופן. במשך שעה ארוכה הם מקפידים לנהל ביניהם שיחה בשפת-סתרים. בשאר ימות השבוע הם מצטלצלים ודוברים ביניהם באותה שפה מסתורית.
הם אינם אנשי מודיעין וגם לא בלשים. בסך-הכל מבקשים חברי החוג להגשים את חזונו של רופא העיניים התל אביבי, ד"ר אליעזר זמנהוף, שיצר לפני 130 שנה בדיוק את אחת היצירות הגאוניות של המוח היהודי - לא בתחום הרפואה, אלא הפילולוגיה דווקא: מדובר באספרנטו, שנועדה להיות שפה בינלאומית, ושאין, למעשה, קלה ממנה לשימוש בין הבריות.
את רזי השפה הם לומדים בקורס, שבו נמנים גברים ונשים מכל שכבות הציבור. הצעיר בקורס הנוכחי הוא תלמיד תיכון בן 15 והמבוגר - ישיש כבן 90. שלא בדומה לעמיתיהם מחו"ל, אין האספרנטיסטים הישראלים שולטים בשפות רבות. בדרך כלל הם אפילו יודעים רק עברית ועטים על האספרנטו כמוצאי שלל רב, בשל הקשיים המרובים שהם נתקלים בהם בלימוד כל שפה אחרת. מסתבר שבקורס של 16 שיעורים ניתן להגיע לרמה המאפשרת להבין את המדובר ולקרוא ספרים ועיתונים, בסיוע מילון. אך כל זה עדיין לא מספיק כדי לדבר באורח שוטף בחו"ל.
זהות אידיאלים
בעבר היו לאספרנטיסטים אויבים מושבעים. שלושה מהם - היטלר, סטלין ופרנקו - אף הרחיקו לכת באיבתם ושלחו אותם למחנות-ריכוז.
אם לא רכשה לה עדיין האספרנטו את מעמדה כשפה בינלאומית רשמית ומוכרת על-ידי כל האומות, הרי זה, בעיקר, משום קנאותן לשפתן. בכל זאת קבע בשנת 1954 ארגון אונסק"ו מפורשות, כי "האספרנטו מקרבת את העמים, ומטרותיה זהות לאידיאלים של אונסק"ו".
ד"ר זמנהוף היה מן הסתם מתהפך בקיברו, אילו ידע שדרושות היו כל כך הרבה שנים לניסיון להגשים את צוואתו: "על כל אדם לדבר עם בני עמו בשפתו הלאומית, ואילו עם בני עמים אחרים - בשפה בינלאומית".
היגיון פשוט
ההיגיון שבהתנהלות זו היה פשוט: ד"ר זמנהוף נוכח לדעת כי השפה האנגלית, למשל, קשה ללימוד. מחד ידע כי היא לא תתקבל כשפה בינלאומית על-ידי הצרפתים, הרוסים, הסינים ועמים רבים אחרים, ומאידך היה לו ברור שהאנגלים לא יקבלו את הצרפתית או הרוסית. הוא הסיק כי שפה בינלאומית אמורה להיות נייטרלית ופשוטה בתכלית, כדי שתתקבל בעולמנו המפוצל.
הערכה זו הניעה את ד"ר זמנהוף להמציא את האספרנטו. ואמנם, בניסיון שנרכש, התברר כי ללימוד שפה זו יש צורך רק בשמינית מהזמן הדרוש לרכישת השפה הזרה הקלה ביותר. בדקדוק של שפת האספרנטו יש 16 כללים בלבד, ללא יוצאים מן הכלל, ואפשר ללמוד אותם תוך מספר שעות. האלף-בית הוא בלטינית. כל אות מתאימה להגה מיוחד בדיבור, ואילו אוצר המילים מורכב ממילים בינלאומיות מהשפות האירופאיות.
במשך הזמן הסתבר גם כי שפת האספרנטו עשירה די-צרכה כדי לבטא את כל מחשבות האדם. כיום, למשל, מצויים בעולם כ-30 אלף ספרים בשפה זו ובכלל זה ספרי מדע וטכניקה, תרגומים של יצירות דנטה, שיקספיר, גטה, מיצקביץ', פושקין, ואפילו של הסופר הישראלי ראובן קריץ. נוסף לכך מופיעים בשפה זו למעלה ממאה כתבי-עת.
ב-38 מדינות ברחבי העולם קיימות אגודות של דוברי אספרנטו. במיוחד בולטת פעילות האספרנטיסטים בארצות הגוש המזרחי. בליטה, לטביה ואסטוניה הונהגה השפה בתקופה האחרונה כלימוד-חובה בבתי הספר. פעילות דומה יש גם בסקנדינביה, בברזיל ובהוואי. בספרד יש אפילו קתדרה מיוחדת ללימוד השפה באוניברסיטה של מדריד.
ברית עולמית
"ברית אספרנטו העולמית" - מוסד הגג של האספרנטיסטים - שמרכזם ברוטרדם שבהולנד, מסייעת לחבריה ולכל הפונים אליה באמצעות 4300 נציגים בעולם כולו. בכל שנה מתקיימים קונגרסים וועידות בינלאומיות, שבהם משתתפים אלפים ממעריצי השפה. בברית העולמית רשומים 30 אלף אספרנטיסטים, ביניהם כ-600 ישראלים.
שמם של פרופ' איתמר אבן-זוהר וד"ר הנריק משלר יצא, זה מכבר, לפניהם ככוהני האספרנטו בארץ. השניים שולטים בשפות רבות, אבל האספרנטו קוסמת להם יותר מכולן.
בסך-הכל מגלים האספרנטיסטים הישראלים אופטימיות לשפתם. הם מנחמים עצמם בכך שגם לשיטה המטרית היו דרושות 200 שנה עד שהונהגה ברוב המדינות; ואילו 600 שנה חלפו עד שהוכרו המספרים הערביים באורח רשמי בעולם.
האספרנטיסטים שלנו מצפים בכליון-עיניים ליום שבו תכבוש שפה זו את מעמדה בצד השפה העברית. הם טוענים בלהט כי עלינו, כיהודים, להעריך יצירה גאונית זו של ד"ר זמנהוף, יותר מאשר עמים אחרים. אחרי ככלות הכל, זוהי אחת היצירות הגאוניות של המוח היהודי, ונצחון השפה הזו יהיה, לדעתם, נצחוננו הלאומי והבינלאומי כאחד.