הסרט "
אודט של כולם" הוא קומדיה רומנטית מוזיקלית שנדמה שאפשר להגדיר בתור סרט "דודתי". זה סרט נינוח ולא מרגש במיוחד, יש תחושה שהכל מוכר ואין מקום להפתעות קיצוניות. בקיצור, המתח העיקרי שמחזיק את הצופה הוא הפחד מפני נשיקות דביקות על הלחי. מדובר בקולנוע צרפתי בנוסח מיושן שקשה לומר משהו מיוחד בזכותו, אבל אפשר להעביר איתו שעה וחצי בלי טענות מיוחדות.
אודט (
קתרין פרו), זבנית בחנות כלבו בעיר קטנה בבלגיה, היא אלמנה ואם לשני ילדים שכבר היו צריכים לעזוב את הבית. היא מתרכזת בחייה הפשוטים והצנועים מתוך אופטימיות חסרת תקנה. המתכון שלה לאושר, מלבד פשטידת פירות ים ועוד מאכלים בלגים מסורתיים, הם רומנים רומנטיים של סופר סלבריטאי, בלתזר בלסן (
אלברט דופונטל). עלילות הקיטש שלו ממלאות את הריקנות שבחייה כמו קרם מתוק, וכשהסופר מגיע לחנויות לחתום למעריצים, אודט רצה, או יותר נכון מעופפת, לבקש חתימה. ההתרגשות שבלסן גורם לה מעוררת אותה כל-כך, עד שהיא מתחילה לרחף פיזית ממש, סטייל מרי פופינס, בגובה השמור בדרך כלל למטוסים קלים.
בסערת ההתרגשות הגמגום תוקף את אודט, ובלסן שמרוכז יותר בבחורה בחצאית המיני שעומדת לידה מתייחס אליה בהתנשאות. כמובן שההקדשה לא יוצאת כמו שצריך, ואודט המאוכזבת מבינה שמקומה לבד בחדר השינה שלה. גם כאן הסרט משתמש בפנטזיה כדי לחשוף את המתרחש בלבה של אודט. בין השמיכות, עם הספר שעליו ההקדשה המוטעית, היא רואה בפוסטר הענק שתלוי מולה חזיונות מחיים רומנטיים שלעולם כבר לא יהיו לה, בצבעי שקיעה מזעזעים. אבל למרות הכל אודט מעיזה וחוזרת בשנית לבקש חתימה, וכדי למנוע טעויות נוספות מצטיידת גם במכתב אישי מצועצע, שאותו ניסחה בשקדנות על-גבי מכתביה שמשמשת בדרך-כלל ילדות בכיתה ג'.
בשלב הזה נדמה שאודט תצטרך להסתפק במפגש הזה, אבל התקפה ביקורתית ארסית נגד בלסן והתפתחויות אישיות לא צפויות בחייו, מטלטלות את חייו של הסופר השחצן. הוא מאבד עניין בחייו הפריזאיים, ובחיפוש אחר משמעות נודד בעקבות המכתב עד לעקרת הבית הבלגית הקטנה.
כעת, בדירת השיכון שמאכלסת בדרך-כלל פרט לאודט את בנה הספר ההומו ואת ידידיו המזדמנים, לצד בתה הדיכאונית והחבר המסריח שלה, מתארח גם סופר אינטלקטואל במשבר. האם קציפת החלבונים של אודט תצליח להחזיר את אהבת החיים לסופר המיואש? האם אחרי עשר שנות אלמנות לראשונה תיתן אודט למשהו שאינו אפוי בתנור או מודפס על גבי נייר לחדור לגופה וללבה? התשובות בסרט.
פס הקול מורכב כצפוי ממוזיקת מעליות מתקתקה ומונוטונית. אך מדי פעם קוטעות את העלילה סצינות מוזיקליות, כשאודט רוקדת בלהט ובנועזות לצלילי להיטים ישנים, בעיקר של הכוכבת השחורה הגדולה ג'וזפין בייקר. הענטוזים המצחיקים והתוכן המגוחך של השירים יוצרים את הרגעים הטובים ביותר בסרט.
היצע הסרטים הצרפתיים המוצגים כרגע בבתי הקולנוע רחב למדי, כך שנדמה ש"אודט של כולם" צריך להסתפק במקום בתחתית הרשימה. לפיכך אפשר לסכם בנימה חיובית, ולומר שמדובר בקולנוע צרפתי למתקדמים.