בית משפט השלום בתל אביב קיבל את תביעתה החוזית של רותי נגד מרפאת קלאס קליניק וד"ר אלכס גינזבורג בעניין החוזה שנכרת ביניהם להשתלת שיער, עקב הפרת חובת תום-הלב של החברה.
במהלך אוקטובר 2002, פנתה רותי למרפאה בכדי להיוועץ בעניין השתלת שיער, עקב אי נוחות וחוסר אסתטיקה. ד"ר גינזבורג הציג עצמו כפועל מטעם המרפאה והסיק כי רותי מתאימה לניתוח. זאת, ללא בדיקות רפואיות ולמרות שרותי הסבירה לו כי במקום אחר סירבו לנתחה עקב גילה המבוגר. לאור האמור, הוסכמו ביניהם התנאים לניתוח - יום הניתוח, עלות של 13,000 ש"ח ו-3,000 שתלים.
רותי טענה, כי למרות חששה, הסביר לה ד"ר גינזבורג על תופעות לוואי אפשריות, אולם הבטיח כי הן חולפות תוך מספר ימים ושכנע אותה לבצע הניתוח. הניתוח עבר ללא סיבוכים ורותי נשלחה לביתה חבושה.
בעוד התחבושת על ראשה, הבחינה רותי בדימום דרך התחבושות ואף סבלה מכאבי ראש, אשר הדירו את שנתה. ד"ר גינזבורג טען כי מדובר בתופעות שכיחות שיפוגו ופגש אותה רק לאחר שחלפו הכאבים, הנפחיות וחוסר השינה. בפגישה ציין כי "הכל תקין" והמליץ לשטוף את השיער בשמן זית ושלח אותה לביתה. לאחר חודשיים הרגישה רותי שהשערות נושרות וד"ר גינזבורג המליץ הפעם על ויטמין B6, תוך שהוא מציין, כי השיער שנשר יצמח שוב. שנה לאחר מכן, עדיין לא צמח השיער. בפגישה הבאה רשם ד"ר גינזבורג טיפול בחומר בשם "טופיק".
עוד טענה רותי, כי המרפאה וד"ר גינזבורג לא הזהירו אותה בעניין תופעות הלוואי שתקפו אותה ובעניין סיכוני וסיכויי הניתוח ולא הנחו אותה בקבלת אנטיביוטיקה או דרכי טיפול נוספות. בנוסף טענה, כי למעשה הושתלו רק 2,400 שתלים וכי ביצעה את הוראות הנתבעים במדויק.
הנתבעים מצידם הכחישו את התביעה מכל וכל ותקפו בשתי חזיתות עיקריות - האחת, כי דין התביעה להידחות על הסף עקב חוסר חוות-דעת רפואית; והשנייה, כי אין קשר סיבתי בין הנזקים לניתוח.
עוד טענו הנתבעים, כי טענות רותי אינן מדויקות - היא כן עברה בדיקה מקיפה והוסבר לה שרמת השיער לא תשוב ותהיה כבצעירותה וכי נשירת השיער ממנה סבלה לא תימנע על-ידי ההשתלה. בנוסף, הוסברו לה הסיכויים והסיכונים בניתוח וכי מומלץ להשתיל לא יותר מ-2,400 שערות וכן ניתנו לה הוראות מפורשות לנטילת אנטיביוטיקה ואופן חפיפת הראש. לטענתם, רותי חתמה על טופס הסכמה המפרט את התוצאות והסיבוכים הצפויים וכי הבינה את ההסברים.
הנתבעים הוסיפו, כי הוסבר לרותי ששמן הזית יזרז את נפילת הגלדים שעל ראשה, שהם טבעיים ומוכרים בעקבות השתלה מסוג זה. בביקורת במהלך מאי 2003 נראה כי השתלים צומחים יפה ובביקורת באוגוסט 2003 נמצאה התקדמות.
השופט מנחם קליין קבע ראשית, כי מאחר שמדובר בתביעה חוזית בלבד, אין כל צורך בחוות-דעת רפואית ועל-כן נדחתה הבקשה לדחיית התביעה על הסף. התביעה עצמה מבוססת למעשה על סעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי), המטיל חובת תום-לב במשא-ומתן, ועל סעיף 15 לחוק זה, המגדיר את מונח ה"הטעיה" בהתקשרות חוזית.
השופט הוסיף, כי ניתן לראות בבירור שהבטחותיו של ד"ר גינזבורג לא התקיימו ונראה כי קיים שינוי ממשי לרעה. בנוסף, ד"ר גינזבורג הסיר כל חשש מלבה של רותי לעניין הניתוח ותופעות הלוואי.
כמו כן, התוצאות מלמדות על חוסר תמורה, והבלבול, בעניין כמויות השתלים והשערות, מלמד כי לא הסבירו לרותי באופן יסודי ומהותי את הסיכונים והסיכויים. רותי חתמה על מסמך ההסמכה לניתוח, בו מוסברים תופעות לוואי, ממש לפני הניתוח. בתחתית מסמך זה נמצאת רובריקה לצורכי חתימה, שנותרה ריקה. הנספח כשלעצמו מראה, כי נדרש הסבר מפורט יותר מזה האמור במסמך. במקרה זה, כאשר הנתבעים ניסו להסתמך על פגישת הייעוץ הראשונה, השופט העיר כי זהו "דבר שלשיטתי אינו מקובל וזאת בלשון המעטה".
מוסיף השופט, כי יתכן והעבודה נעשתה כהלכה ומכך נוצרו הדימומים, הרגישות ונשירת ההשתלות. אולם, יכלו הנתבעים להביא את הסייעות לניתוח, על-מנת שיעידו, אולם דבר זה לא נעשה "בכדי שבית המשפט יוכל להגיע לחקר האמת". עקב הפרות אלו והעדפת גרסת התובעת על-פני זו של הנתבעות קבע השופט, כי דין התביעה להתקבל.
בעניין הסעדים קבע השופט, כי חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) מקנה לרותי הזכות לפיצויים משלא יידעו אותה על תופעות הלוואי והסיכונים המהותיים, בעיקר כשמדובר ברפואה קוסמטית. בנוסף, רותי ניסתה להקטין את נזקה כל שיכלה, שהרי ניסתה ליצור קשר עם הנתבעים, עקבה אחר הוראותיהם ומאחר שקיבלה את דף ההנחיות רק אחרי, עלה כי יכול ולא עמדה בתנאים המקדימים לניתוח, כמו אי-שתיית אלכוהול טרם הניתוח.