שנים ריחמתי על ילדים שגדלו בעיר. דמיינתי לעצמי ילדות אפופת עשן אוטובוסים, זרים שמציעים הצעות מגונות ברחוב ושום מקום שווה באמת לשחק בו. בלי גינות, בלי לבלות בחוץ, בלי חוויות ילדות מתוקות לזכור לתמיד. לא יודעת איך זה היה בזמן שאנחנו היינו ילדים, אבל היום, ללא ספק הכי שווה להיות ילד תל אביבי. שפע כזה של מקומות מקבל בברכה את הילדוד'ס, שלחלקם אין שום טעם להגיע בלעדיהם.
השבוע בילינו בדיוק במקום אידיאלי של סוף הקיץ. דמיינו טיילת רחבה, בריזה נעימה מהים, הרבה ילדים מתרוצצים ומצחקקים, אחלה אוכל והרבה שלווה. ואם כבר שלווה, אז למה לא שלוותה?
במיקום נפלא בנמל, פזורים להם שפע שולחנות נמוכים, מוצלים בשמשיות ומוקפים בחול ים, שמהווה אטרקציה רצינית לכל מי שאוחז בידו כף ודלי. השעה היתה שעת אחר-הצהריים, עוד מעט שקיעה, מזג האוויר ליד הים היה מושלם ובשולחנות לידנו היו לא מעט ילדים בגילאים שונים ומלוויהם המבוגרים בגרסאות מתחלפות.
ילדים נוטים להיות לא צפויים בעליל בכל הקשור לאוכל. בדיוק בשביל זה, מציעים בשלוותה תפריט ילדים ששום פעוט לא יכול לעמוד בפניו. מתוכו בחרנו מנה של שניצלונים וצ'יפס (25 שקל) ומהתפריט הרגיל את ה"סלט היווני של שלוותה" (42 שקל) וטוסט גבינה צהובה עם עגבנייה, בזיליקום וטפנד זיתים (50 שקל). מנת השניצלונים מגיעה עם ירקות חתוכים, שמסייעים להשקיט את רגשות האשם ההוריים. הבררן הצעיר העביר בשמחה את המנה ונראה שנהנה ממנה מאד. הסלט היווני היה פשוט וטעים, לזכות המלצרית יאמר שהיא ציינה במעמד ההזמנה שהירקות חתוכים גס, כדי שמי שאוהב את הסלט שלו אחרת יוכל לבחור מנה חלופית. מנת הטוסט היתה קלילה וקיצית ואפשרה מרדפים ברחבי השלוותה, במידת הצורך.
השמש שקעה לאיטה בים והשמיים התחילו להחשיך. זה היה האות שלנו להיפרד להיום ולהבטיח לחזור שוב בקרוב. בשלוותה התחילו להתכונן לפאזה של חיי הלילה. יפה לראות איך מצליחים באותו המקום לשנות את האווירה במהלך היום. בבוקר ניתן למצוא יאפים במפגשים עסקיים או חברתיים, או סתם אנשים שנהנים מארוחת הבוקר שלהם. שעות אחר-הצהריים הן השעות היפות של המשפחות והילדים, ומשעות הערבה וצפונה, האווירה משתנה ושלוותה הופכת לבר ומוקד בילוי לילי, בדומה למתחם הנמל כולו. במילים אחרות, לא משנה לאיזו קבוצה אתם משתייכים, העיקר שתמצאו רגעים אחרונים של קיץ, בשלווה, ליד הים.