לאלי יש עבודה ממש שווה הכוללת רכב צמוד, סלולרי דור שמיני וקשרים עם כל מי שאפשר. לכל אורך הכרותינו רבת השנים השתדלתי ליצור את הרושם שברור לי שאין אדם טוב ממנו לתפקיד, אבל האמת שאין לי מושג איך זה קרה לו. במקרה כזה, קידום בעבודה הוא בהחלט עניין רציני שיש לחגוג אותו בגדול. החלטנו שנצא ל"אוליב אנד פיש", מסעדה ירושלמית מוכרת שכל תייר מתחיל מבין שאין ביקור בעיר הקודש בלעדיה.
התיישבנו במרפסת המקסימה ובלי הקדמות מיותרות, התחלנו לזלול. למנה ראשונה הוגשו לנו טעימות של סלטים: טאבולה מיוחד עם ענבים שהיה מצוין, אנטיפסטי של קישואים ובטטות מתובל באופן מוצלח מאוד, סלט סלק עם תפוחים חמוצים וכמובן, לחם הבית. לראשונות הזמנו מנה של פטריות פורטבלו ברוטב יין אדום ובלסמי עם עגבניות ושום (45 שקל) שהיו מעט מתוקות מדי, אבל אין דבר יותר טוב מפורטבלו כמנה ראשונה, וניסינו גם את החציל בגריל עם רוטב טחינה ועגבניות (38 שקל).
חשוב להבין שהקטע של "אוליב אנד פיש" הוא הגריל. דגים, עופות, בשר - הכל יכול לעלות על הגריל ולצאת מעולה. החציל מהראשונות היה ספתח מבחינתנו לצלייה על הגריל והוא לא אכזב. היה ממש טעים, עם טעם מעושן קל, ואלי טען גם שהעגבניות מוסיפות המון.
למנה עיקרית הזמנו חזה עוף במנגו עם חלב קוקוס, סויה, כוסברה, רוטב צ'ילי וג'ינג'ר (82 שקל). כמו כל מנה תאילנדית, היה כאן שילוב עשיר ומוצלח של טעמים. המנגו שידרג את המנה ונתן לה טוויסט רענן וחזה העוף היה עסיסי ורך. המשכנו למושט בגריל על מצע פסטה עם תחתיות ארטישוק ועגבניות מיובשות. הדג היה עשוי טוב והסתדר מצוין עם הפסטה. הפסטה עצמה היתה מתובלת היטב ותחתיות הארטישוק העניקו לה חמצמצות שהיתה ממש במקום. לא התעצלנו וטעמנו את האנטרקוט, המלצת הבית (88 שקל). ביקשנו אותו מידיום וקיבלנו אותו בדיוק כמו שציפינו: שחום מבחוץ, רך מבפנים ועם טעם עשיר של בשר צלוי וטוב.
היינו כבר מלאים, אבל קידום זה קידום. החלטנו שבלי קינוח אין חגיגה אמיתית וביקשנו תפריט קינוחים. הלכנו על הפונדנט שוקולד עם רוטב פירות יער (28 שקל) שהיה מצוין, בעל טעם שוקולדי עשיר ויחס נכון בין מוצקות לנוזליות. גם שלושה כדורי סורבה בטעם קוקוס, מנגו ופסיפלורה (28 שקל) נחתו על שולחננו וזכו לחיסול בזמן שיא.
לא נראה לי שנתאפק עד הקידום הבא, אז אם תעברו ב"אוליב אנד פיש" בקרוב (וכדאי לכם), בטח תראו אותנו במרפסת, אוכלים כפי יכולתנו.