האמת, אף פעם לא ראיתי את רמת החי"ל בלילה. מלבד גיחות קצרות ללאנץ' עם האחות שעובדת באזור, אני לרוב מעדיפה להזין ולהשקות את עצמי במרכז האורבניות. לרמת החי"ל הלילית הגעתי הפעם להרגעתו של בולמוס יצרי, המתפרץ אצלי באופן קבוע אחת למספר שבועות, במהלכו פוצחים עורקי ליבי החסומים בקריאה נרגשת הדורשת דבר אחד, ורק אותו: "המבורגר, המבורגר!". הפעם, החלטתי ללמד אותם לקח וללכת ישר למקור הקולינארי של קציצת הבשר הממכרת הזו. המבורגר רציתם? קבלו מסעדה אמריקנית. כשותף לשחיתות בחרתי לא פחות ממומחה רציני לעניין - ידידי ערן, המפלס את דרכו האקדמית במגמה להיסטוריה אמריקנית. תפסנו גלגלים ויצאנו לחגוג את חג ההודיה, באיחור אופנתי של שבוע, באוונגרד.
אין מה לומר, אכן אמריקה, אפילו דיוויד, הבעלים של המקום, הוא ניו-יורקי לשעבר המקפיד לחגוג במקום את כל החגים כולם ללא קשר לגזע, דת ולאום, ואף ייסד מסורת חגיגות אוונגרדית משלו. בימים שני ורביעי מתקיים ערב בוטנים בו מוענקת לכל יושבי המקום קערת בוטנים מלווה בהוראה קפדנית - את הקליפות חובה לזרוק על הרצפה. למי שרוצה לקחת את האמריקניות לאקסטרים האמיתי, או סתם למי שתמיד קינא בשריף גודמן, האוונגרד מבקש להגשים את חלומכם הרטוב ומכריז על ימי א' כימי הקאובואים עם מוזיקת קאנטרי, מערבונים, ואוכל ושתייה מיוחדים. אפשר לבוא עם כובע ותג שריף ולא מומלץ להגיע עם נוצות על הראש.
מאחר והגענו ביום חמישי זכינו לקבלת פנים של פופקורן וחמוצים שפתחו את התיאבון כראוי והצמיאו אפילו עוד יותר את גרוננו הניחר. מיד הזמנו בירה, הוא שליש סטלה ואני שליש בלונד (22 שקל). זאת לא לפני שטרחנו לבקש מהברמן החביב טעימה של המרגריטות הקפואות (32 שקל לכוס) בטעם מנגו או בננה תות, שהיו כיפיות ומרעננות.
אל מול משחק הכדורסל נשנשנו את המנה המיוחדת של היום - טבעות קלמארי עם שני רטבים - מיונז פיקנטי וחרדל דבש (52 שקל). אין הרבה מקומות שמצליחים לטגן קלמרי בלי להפוך אותו לסוליה, ושמחתי לראות שהקלמארי היה פריך וטעים והרטבים היו מוצלחים.
לעיקרית הזמנתי כמובן את שנפשי ערגה אליו כל השבוע, קציץ הבשר האהוב עלי שנח לו בנעימות בין שני חלקי הלחמנייה מלווה בחסה, בצל ועגבנייה. מיותר לציין שהוא היה מצוין כי הרי באמריקה אכול כאמריקני, אבל לא מיותר לציין שלמרות ששפחתכם הנאמנה דבקה בפשטות, אפשר לשכלל את ההמבורגר עם תוספות כמו גבינה, ביצה, בייקון ואפילו לבקש המבורגר ישראלי מבשר מעורב של בקר וכבש.
ההיסטוריון, מצידו, הזמין ספריבס (91 שקל) - צלעות עשויות על-פי המסורת האמריקנית, עטופות ברוטב סמיך ומתוק. הן היו עסיסיות וטעימות, אם כי מנה זו מומלצת רק למי שלא מפחד מבשר קצת שמן. עם הצלעות הוגש סלט ירוק ופירה, ההמבורגר הגיע כמובן עם חברו הטוב, הצ'יפס.
קינחנו ברוח נוסטלגית בקינוח שזכור היה לי מימי ילדותי, גלידת וניל מטוגנת מוצפת בסירופ מייפל. "אם הם הצליחו לטגן גלידה, לא פלא שהם שולטים בעולם" מלמלתי תוך כדי שאני מסווה את המייפל הנוזל על סנטרי. "תודה לאל שהם חשבו על למרוד באוכלי הדגים המטוגנים ולהקים מדינה עצמאית", ענה לי שותפי המלומד.
אגב, יש גם בשורה מיוחדת להייטקסטים - תפריט עסקי עד 16:00 ואפשרות למשלוחים במחיר שווה לכל קאובוי - עד 58 שקל (האופציה המפתה ביותר לטעמי - המבורגר ושתייה ב-35 שקל, ולמרות המחיר אין כמובן מה להשוות את ההמבורגר הזה להמבורגר מהפלסטיק של רשת אמריקנית מפורסמת קצת יותר). למי שעובד עד השעות הקטנות של הלילה, המקום פתוח 24 שעות ומגיש תפריט לילי עם עסקיות ליליות. אז מי אמר שאמריקניזציה זה רע?