בית המשפט דחה את תביעתה של אורחת ששברה את ידה במהלך אירוע שהתקיים בגן אירועים. בית המשפט קבע כי לא התקיים קשר סיבתי בין הפרת חובת הזהירות, במידה ואכן הופרה, ובין הנזק שנגרם.
תחילתו של הסיפור התרחש כשהתובעת שהתה כאורחת ומוזמנת בגן האירועים אותו מפעילה נאות קדומים בע"מ - נתבעת מס' 1. הנתבעת מס' 2 היא מבטחת גן האירועים בביטוח אחריות כלפי צדדים שלישיים. במהלך האירוע התובעת רקדה על רחבת הריקודים, שם ישנן ערוגות בטון הנמוכות ממפלס הרחבה בכ-10 ס"מ. תוך כדי הריקודים, רגלה נתקעה בתוך אחת הערוגות, אשר לא נראתה עקב הצפיפות שהייתה ברחבה ועקב תאורה לקויה. התובעת מעדה ונפלה, ותוך כדי כך היא הושיטה את ידה בכדי לעצור את נפילתה. כתוצאה מכך נגרם לה שבר בשורש כף היד הימנית.
לטענת התובעת, גן האירועים אחראי לנזקה ועל שתי הנתבעות לפצותה. טענתה התמקדה ביצירת משטח ריקודים שאינו בטוח, אשר בא לידי ביטוי בהשארת גזעי עצים המצויים בתוך הערוגות שברחבת הריקודים. כמו כן, במקום מצויות גומות שמפלס הגובה שלהן נמוך בכ-10 ס"מ ממפלס הבטון של רחבת הריקודים. פגם נוסף מתייחס להצבת תאורה לקויה באזור הריקודים. הנתבעות כופרות בתיאור נסיבות האירוע המתוארות על-ידי התובעת ובאחריותן לנזק שנגרם לה.
בית המשפט קבע כי על גן אירועים מוטלת חובת זהירות מושגית כלפי המוזמנים למקום. כמו כן נקבע כי אף גן האירועים במקרה זה חב בחובת זהירות קונקרטית כלפי התובעת, באופן שבו עליו להבטיח שהריקוד ברחבת הריקודים ייעשה באופן בטוח וראוי. יחד עם זאת, בית המשפט קבע כי ייחוס הנפילה לעץ ולגומה או לערוגה שמסביבו הינו בגדר 'חוכמה שלאחר מעשה'. לא ניתן לקשור קשר כל שהוא בין מידת התאורה שהייתה במקום לבין נפילת התובעת. התובעת לא נפלה בשל כניסת רגלה לערוגה שסביב העץ או בשל קיום תאורה לקויה.
על כן, נקבע כי לא מתקיים רכיב הקשר הסיבתי בין הפרת חובת הזהירות, במידה ואכן הופרה, לבין הנזק שנגרם. לפיכך, דחה בית המשפט את התביעה.