"הישרדות", ערוץ 10, שבת ב-21:00
אני לא יודעת מה איתכם, אבל אני מרגישה שאני בשלה לגשת למבחן התיאוריה של מלאכת ההתקיימות על אי טרופי מבודד. את רזי המקצוע הקנו לי שלוש עונות של "אבודים" וידידות רבת שנים, גם אם לא מחייבת, עם "הישרדות" האמריקנית.
אי לכך, הגירסה הישראלית שהפיק ערוץ 10 לריאליטי הקדמוני הזה לא מחדשת יותר מדי לי ולשורדי-ספה ותיקים שכמותי. אכילת רמשים, כריית בארות, התרועעות עם אנשים מעצבנים כשרק הבנדנה השבטית לעורנו - קטן עלינו! נראה את "עשרים המתמודדים שלנו" צולחים מרתון של "האנטומיה של גריי" בדי.וי.די ואז נדבר על מתיחת גבול היכולת האנושית.
מה שאני מנסה לומר זה שמאז שהפורמט של "הישרדות" יצא לאוויר העולם (ויקיפדיה מספרת שזה קרה לפני 10 שנים שלמות ועוד בשבדיה) הקטע של לזרוק אנשים על אי בודד ולראות איך הם מסתדרים בלי כל הפינוקים של העולם המערבי, די נשחק. הגירסה המקומית ל"הישרדות" יצאה לדרך, אם כן, בלי אלמנט ההפתעה אבל עם הזווית הישראלית, שזה, כידוע, לא מעט. ועם זה מתכוונים בערוץ 10 לנצח במלחמת הרייטינג של מוצאי שבת. אם לשפוט לפי הפרק הראשון ששודר אמש, יש להם סיכוי, בכל זאת מדובר על הפקה מושקעת ומבדרת, אבל גם את הקרב הזה הם בטוח לא יקחו בהליכה.
ראשית, הבה נדסקס את ההחלטה לפתוח את העונה בפרק בן שעתיים, שזה בערך שעה ורבע יותר מדי. אם לא נשברתם באמצע, באמת כל הכבוד לכם - עמדתם באתגר וזכיתם בפסל החסינות ובאבן האש. אני מניחה שכוונת המשורר היתה לרכוב על גלי ההייפ ולקוות שנצפה עם אצבע רחמנית על הכפתורים של השלט. וכך, לאחר שנילכד בקסמיהם של המתמודדים והמתמודדות החתיכים והחתיכות ממש ממש נרצה לדעת מה יעלה בגורלם בשבוע הבא, ושילכו לעזאזל כל לובשי הגטקעס מ"נולד לרקוד"!
למען האמת היה ערב די מפרך: שני אתגרים, הדחה אחת ואינסוף וריאציות על המשפט "למה מי הוא שיגיד לי מה לעשות?". ואם חיפשתם משהו ככה אסלי, ישראלי מקורי, שיבדיל את "הישרדות" שלנו מעוד "הישרדות" של גויים מנומשי כתפיים - מצאתם בקושי קבלת שבת אחת ואיזה "יש לך פה נ.צ של מערה" חיוור.
ערוץ 10 קנו רפליקה מדוייקת של המקור, הכל כולל הכל. כמו שאלכס, מורה לחינוך גופני, אמר שדן, עו"ד, אמר: כל הבנות "כוסיות", ולטעמי גם הבנים נראים לא רע בכלל - וכולם מתפשטים כל הזמן בלי סיבה. ולצד היפים והיפות ישנם הזקנים, שנהוג להחזיק מהם חבר'ה מנוסים. וכרגיל, ישנו הקונפליקט המגדרי (למה מה קרה שהבנות יושבות ואוכלות קוקוסים?), וכמו תמיד לכולם קר ורטוב ובסוף כולם מעיפים את הבחורה השמנמנה והבדחנית (היי שלום, מיה, סלקטורית ברכבת ישראל).
אבל נו, זה מה יש ועם זה נסתדר, בתקווה שלא יעשו לנו עוד קונצים של תוכניות כפולות. בפרק הראשון כבר סימנו בעבורנו אנשים שאנחנו צריכים לזכור את הפרצוף (היפה) שלהם. כזה הוא דן, עו"ד, שמסתמן כבחור חד מחשבה, לאחר שכבר בימים הראשונים הוא מגבש לעצמו הרמון בן שלוש חברות נאמנות שילכו איתו באש במים ובהצבעות. הצופה הנבון יודע כמובן שדן צריך להיזהר כשהוא מתעסק עם כמה בנות במקביל - נקמה כמו נקמתה של אישה נבגדת לא ברא השטן וכל זה - והרי לנו מוטיבציה להמשיך לצפות. או כמו שניסחה את זה נעמה, קוסמטיקאית, בשעת הדלקת המדורה: "דן, תיזהר על הפנים".