דובי הקוטב הם לא רק יצורים חמדמדים במיוחד אלא גם חכמים, כל יונק שחשב על הרעיון הגאוני של לישון כל החורף נמצא מבחינתי שלב אחד קדימה בהתפתחות האבולוציונית. אבל את מה שדובי הקוטב הבינו כבר בעידן הקרח משום מה החברה המערבית עוד לא הפנימה, ולצערי לא ניתן לדרוש כסף לשכר הדירה של חודשי החורף מביטוח לאומי על סמך אג'נדה דובית המונעת מאדם לעבוד בגלל שנת חורף, שלא לדבר על מועדי ג' באוניברסיטה. כל שנותר לעשות הוא לקפוא בשקט ולנסות להילחם בקור בדרך הראויה ביותר - אלכוהול, תה, מרק ואוכל משמין. אג'נדה, שיש להודות שהיא לא רעה בכלל.
אם כבר לקפוא, אז למה לבד. שלפתי את השכנה הג'ינג'ית מניסיונותיה הכושלים לתקן את ההסקה המקולקלת ויחדיו פילחנו את האוויר הקר לעבר הגולינדו, נחושות להתחמם. זה עבד מיד עם הכניסה. המקום קטן ואינטימי ומעוצב באופן מינימליסטי ופשוט, שמצליח לשדר אווירה המשלבת בין רוגע של בית קפה לדרינק של בר. מקום שכונתי המשדר חמימות ואינטימיות המתאימים גם לקפה, גם לאוכל וגם לדרינק ראוי.
פתחנו באלכוהול כדי לחמם לא רק את הלב אלא גם את הנשמה - הג'ינג'ית, כהרגלה, בקוקטייל בנות אופייני של קמפרי, וודקה ותפוזים (35 שקל) ואילו אני בחצי לאגר של בירת הבית הנושאת את שמו (ניתן לקבל את הבירה ברבע - 19 שקל, שליש - 22 שקל וחצי - 25 שקל). אך מכיוון שלב ונשמה מחוממים זה לא מספיק למלחמה אמיתית בקור הירושלמי, התעורר צורך קל בחימום הקיבה.
כראוי לאכילה חורפית הזמנו מנות כבדות ועתירות שומן, כי אם הדובים בקוטב אוכלים הרבה דברים שמנים לפני שנת החורף שלהם, מי אנחנו שנתווכח עם הטבע. אהבתה הגדולה של הג'ינג'ית לתפוחי אדמה לא הותירה ברירה, הזמנו תפוח אדמה אפוי עם שמנת, פטריות וסלמון (49 שקל). הג'ינג'ית, שנוהגת לאכול כמעט מדי יום ביומו (חוץ מהימים בהם אני גואלת אותה מייסוריה) תפוחי אדמה אפויים במיקרו עם גבינה לבנה ורוטב צ'ילי מתוק, נפעמה מהאפשריות הקולינאריות הטמונות בשורש החביב עליה. היה זה שילוב מוצלח בין מרכיבים, ללא יומרות מיותרות, פשוט וטעים. המנה מצוינת, כמובן, לחובבי האוכל המהביל והכבד שהוא בהחלט דבר רצוי לריפוד הקיבה במהלך צריכת אלכוהול. מאחר והרגשנו צורך עז בעוד קצת שמנת, כדי שיהיו מצבורים אמיתיים לחורף הקשה, הזמנו גם פטוצ'יני עם שמנת ופטריות (39 שקל). הפסטה נעשית במקום וניתן לבחור מבין מבחר רטבים, והטעם, כמו המקום, ביתי וכיפי. אין יומרה ולא צריכה להיות. אוכל פשוט וטעים שמשתלב נהדר עם בירה של לילה ויכול להוות ארוחת צהריים או ערב לא מחייבות, אך טעימות ומשביעות במחיר סביר ביותר.
לפני שחזרנו אל הכפור הסכמנו בינינו שמדובר בפינת חמד ירושלמית שכונתית, שבוודאי תזכיר לדוברי התל אביבית את האופי והטעם של "תענוג" או "קפה תם" המיתולוגיים. מקום כיפי לקפה, אוכל או בירה, עם יחס חם ואווירה נעימה וביתית.