תמיד לבריטים יש את הרעיונות הכי טובים בכל מה שקשור לטלוויזיה. כך גם "הנרגנים", או בגרסתה המקורית "מקטרים בעמידה", מבוססת על "פורמט" בריטי, תוכנית שבה מובאים כמה גברים מפונקים וביקורתיים ומתבקשים למתוח ביקורת על כל מה שזז - החל מהרכבת התחתית וכלה בבית המלוכה. המקור מלא חן ועוקצנות כפי שרק בריטים יודעים.
הגרסה הישראלית, לפחות לפי הפרק הראשון ששודר אתמול, חביבה גם היא, אבל לא עלתה עדיין על פסי הרוע המלבב הדרושים על-מנת להצליח במשימה באופן מלא.
"הנרגנים" הם חבורה של גברים ישראלים מעל גיל 40, שעוסקים בעיתונות וגרורותיה הטלוויזיוניות. כך ניתן לראות שם את דורון רוזנבלום, גידי גוב, גיל טבת, רון קופמן, אבנר ברנהיימר ואחרים. כולם אנשים חביבים למדי. אומנם לא ברור עד כמה דק ההומור של רון קופמן - אבל ניחא, אולי עדיף דווקא להרגיש מעט מהניחוח ישראלי, אחרי הכל אנחנו לא יושבים על גדות התמזה.
בתוכנית אמש, הנרגנים קיטרו על קדמה טכנולוגית ועל הקושי שלהם להתמודד איתה. מטלפונים סלולריים ועד רשתות של בתי קפה, רוב ההערות היו צפויות למדי ועדיין משעשעות למדי. מה זה בדיוק הדור השלישי ומי צריך את זה, למה למחשב יש כל-כך הרבה חורים וחוטים, למה הטלפונים הניידים הופכים קטנים יותר ויותר לעומת הטלוויזיות שנהיות גדולות ואיך מלצריות בבתי קפה מצליחות לא לראות את הלקוחות שזקוקים להן.
בין הראיונות שזור סיפור מסגרת, שמורכב מאילוסטרציה בקולו של שי אביבי, שהפך זה מכבר לקול המזוהה עם הבורגני, הנרגן, הישראלי המצוי. הקול הזה הוא שחושף את הבעיה הגדולה ביותר של הגרסה הישראלית - מאמץ יתר.
בסביבה שבה "הכל פוליטיקה" זו דרך חיים, כמעט כל נושא בתוכנית יכול להגיע לפיצוץ תוך שניות ספורות. תוכנית מהסוג הזה שומרת בכוח על ארשת קלילה ולא הולכת רחוק מדי עם הביקורת, שלא ניכנס חלילה לשדה מוקשים.
כשמתחילים לדבר על תוכניות ריאליטי, שגם הן היו אחד הנושאים אמש, אפשר די מהר להגיע לסוגים נוספים של זבל טלוויזיוני, אבל רבים מדי מהמרואיינים מעורבים בהם באופן אישי, אז את זה נעזוב. כך הופכת הלגיטימציה לומר כל דבר שהוא הכי רחוק מ"פוליטיקלי קורקט", למשהו ממושטר ומאורגן, לבדיחה כתובה היטב ולא ספונטנית, שכל קשר בינה ובין קוטריות בריאה ומשולחת רסן מקרי בהחלט.
עם מעט קשר למה שנכתב עד-כה ואם יותר לי להיות לרגע נרגנת, מדוע הקרדיטים בסוף לא ניתנים לקריאה? גם עוברים מהר וגם חורגים מחוץ למסך. האם כל העוסקים במלאכה לא זכאים לכך שנוכל לדעת מי הם? ממש מעצבן.