השמש החורפית הנעימה והים הצלול של תל אביב תמיד עושים לי מצב רוח טוב. ממש כמו שישיבה מול הים עם איזה דרינק טוב, קצת נשנושים בצד או אולי כמה מנות שעוד הבוקר עדיין שחו במים היא ההגדרה שצריכה לדעתי להופיע במילון ליד המונח "כיף" (לפחות בתור אחד הפירושים...). מקום נעים ומזמין לאכול ולשתות בו ליד הים, אפוא, הוא אחד הדברים הטובים שיש לעיר הזאת להציע. הבעיה היא שעד היום הרבה מאוד מהמקומות האלו לא היו כל כך מוצלחים, אלא פנו בעיקר לקהל תיירותי של לקוחות שלא חוזרים, ובצדק.
מיגל, ביסטרו ים תיכוני צעיר (בן פחות משנה) שממוקם בלב רחוב הירקון - משנה את התמונה ונותן אופציה מנצחת לישיבה מהנה מול הים. הביסטרו ממוקם בצמוד למלון הבוטיק מיגל, במבנה בעל חלונות ענק שמאפשרים ליהנות מהאווירה הנעימה שבפנים תוך בהייה נעימה בקו החוף. הרגשת החמימות במקום מושגת בעזרתם של רהיטי עץ ועור, חלל בהיר ומואר ובר מצויד היטב הנמצא בלב המסעדה ולידו 17 מקומות ישיבה.
ההגדרה "ביסטרו ים תיכוני" אוצרת בתוכה את התפיסה שהמקום מציע: מנות לא מתוחכמות, בסיסיות, שמוכרות מתפריטים ישראלים טיפוסיים. אך הייחוד של המקום בכך שהוא מציע את המנות הללו ברמת ביצוע משודרגת, וברמת מחיר "משונמכת"; חומרי הגלם איכותיים וטריים הרבה מעבר למה שמציעות רוב המסעדות מסוג זה, ולעומת זאת רמת המחירים נוחה בהרבה. האנומליה הזאת באה לידי ביטוי בכמה וכמה מנות שאותן טעמתי, ובעיקר במנת פילה מוסר עסיסית ובשרנית, שעליה עוד ארחיב בהמשך.
אנחנו (אני + אחות, ג'ינג'ית למי שמתעקש) התיישבנו בפנים, בצמוד לחלון. אחרי עיון קל בתפריט ולאור המלצותיה של הילי המקסימה, מנהלת המשמרת במקום, החלטנו לפתוח בקרפצ'יו בקר וצ'ילי (38 שקל) ובמנת סרדינים בעגבניות, לימון ובצל (42 שקל). הג'ינג'ית חיסלה כמעט לבדה את הקרפצ'יו ואני העדפתי להתמקד במנת הסרדינים - שהיו מאיכות מצוינת והזכירו לי את מנות הסרדינים שמוגשות בחופי פורטוגל, שם הם מהווים סוג של מאכל לאומי. עם אלו הוגשה מנת לחם שכללה בריוש רך, לאוהבי הלחם הלבן והמתקתק ולחם זיתים כהה - לאלו שמעדיפים לחם קצת יותר מתוחכם.
בגזרת העיקריות, בחרה הג'ינג'ית, כמו במנה הראשונה, להישאר על היבשה והזמינה מנת פרגית על העצם במרינדת דבש, לימון ומרווה (44 שקל), אשר הוגשה כשלצידה אורז. מנה עסיסית ונדיבה, של שלוש נתחי פרגית עסיסיים, שהמרינדה מחמיאה להם מאוד ומעניקה להם טאץ' חמצמץ אך מתוק. אני החלטתי להישאר במים, ולאור ההצלחה הגדולה עם הסרדינים בחרתי במנת פילה מוסר ים בטפנד זיתים (68 שקל), שהוגשה כשלצידה פירה רך וחמאתי. מנת המוסר הזו שונה מכל מה שטעמתם. שלא כמו מוסר בריכות - דג אנורקטי ובעל טעם מעודן מדי ואף אנמי - מוסר הים הוא שמנמן, עסיסי ובשרני ועשיר בטעם. טפנד הזיתים היה עשוי זיתים שחורים קצוצים גס, ובכל מקרה מדובר במנה שחובה להזמין.
תפריט היין במקום עשיר במיוחד, והבר מצויד היטב, אך עיקר השמחה נסובה סביב העובדה שבמקום מוצע מגוון רחב מאוד של יינות מבעבעים בכוס - לבנים, אדומים וסמוקים. אנחנו בחרנו ללוות את הארוחה עם שתי כוסות קווה קריסטיליאנו רוזה (30 שקל כל אחת), משקה הבחורות האולטימטיבי: גם קליל, גם מבעבע וגם ורוד.
בגזרת המתוקים, חשוב לציין שכל המנות האחרונות, למעט הסורבה (סורבה הגויאבות, אגב, מומלץ בחום), נעשות במקום. אנחנו נהנינו ממנת נמסיס וממנת מלבי (30 שקל כל אחת). הנמסיס היא עוגת שוקולד דחוסה ועשירה, המוגשת כשלצידה קצפת לא ממותקת ושברי אגוזים מסוכרים. מנה מומלצת בחום לאוהבי שוקולד, שמספיקה בהחלט כקינוח מפטם לזוג. המלבי, בכמות שמספיקה גם היא לזוג - הוגש כשהוא מעוטר בפיסטוקים, ולדבריה של הג'ינג'ית היה אחד הטובים שטעמה. מחמאה כזו, כשהיא מגיעה מפיה של חבובת מלבי - היא לא משהו שיש לזלזל בו.
במקום מגישים תפריטי בוקר, צהריים וערב, כשבכל זמן נתון אפשר ליהנות גם מארוחה מלאה וגם מכוס יין מבעבע, עם מנה ראשונה או אחרונה בצד. התחושה הנעימה והמזמינה מושגת לא רק באמצעות המנות או העיצוב, אלא גם בזכות השירות האדיב והמקצועי. אותנו שירתו עם חיוך עידן והילי - ולשניהם משקל רב בהחלטה שלנו לחזור למיגל בעתיד.