רחוב שנקר התזזיתי שבהרצליה פיתוח מאוכלס במסעדות ביחס של כ-12 מסעדות לכל עובר אורח. חלקן מסעדות של אופנה, שצצות לשנה-שנתיים וחולפות, ומעטות הן תושבות קבע מבוססות. כזו היא מסעדת "חסילון", מסעדה ותיקה המוכרת עוד מהימים שבהם התגוררה בכפר שמריהו.
הכניסה למסעדה מעט מבלבלת, שכן דלת הכניסה אינה בחזית הפונה אל הרחוב ונדרש מבחן ניווט קצר כדי להיכנס. שווה להיות נחושים ולעבור בהצלחה את מבחן האינטליגנציה כדי להגיע אל העולם התת ימי של חסילון.
הגענו למסעדה בתזמון מושלם, מעט לפני השעה המקובלת לארוחת הערב, וכך זכינו ליהנות מרגעים של שקט יחסי. ניצלנו את הזמן להיכרות עם הסביבה. שני דברים בולטים בעיצוב של "חסילון": ראשית, מפל המים הגדול המפאר את אחד מקירות המסעדה ומשרה אווירה רגועה של המעמקים. שנית, התאורה הנעימה במסעדה, שתורמים לה מספר רב של נרות המפוזרים במקומות אסטרטגיים במרחב.
קיבלנו שני כרכים עבי כרס, המכונים גם בשם תפריט. שמה של המסעדה עשוי להיות מעט מטעה; חסילון גרסת 2008 מציעה לאורחיה תפריט מגוון הכולל, מעבר למנות המוכרות והטובות של פירות הים, גם מנות צמחוניות ובשריות (ואפילו סטייק). יחד עם זאת, ברומא התנהג כרומאי ובמסעדת חסילון הרכב משקפת צלילה וצא למסע קולינארי בלב הים. בן הזוג שלי שמח לגלות תפריט סושי עשיר, וכדי לשמור על שלום בית הוחלט לפצוח במנה מגוונת של גלילות יפניות שונות ומשונות.
בזמן שהמתנו להגעת המנה הראשונה, התענגנו על דקירי מלון קריר ואלוהי, שהיה פתיח מושלם לארוחה. בעודנו לוגמים, הגיעה אלינו מנה מכובדת של סושי מושקע וטרי. המנה, שהייתה מעוצבת כגן יפני מאוזן ואלגנטי, הייתה כמעט יפה מכדי לאכול; אוסף מרהיב של שילובים שונים בדמות מאקי, טמאקי, פוטומאקי, סנדביץ' טמפורה וטונה אדומה צרובה, יצר מראה שהדבר היחיד שהשתווה לו היה הטעם. השיחה פסקה לטובת שורה של המהומים מרוצים.
התלבטנו קשות בבחירת המנה הבאה. מספר מנות בתפריט נראו לנו מעניינות ובסוף החלטנו להתחכם ולתפוס שני דגיגים בחכה אחת. בחרנו ללכת על פלטת פירות ים, שתהיה מעין ארוחת טעימות. רק שפית עם טמפרמנט כמו של השפית לירון משה, יכולה לתזמן נכון ולהוציא מתחת ידיה פלטה מרהיבה של מנות שונות כל כך, מבלי לפגוע במידת העשייה או איכות ההגשה.
מה היה לנו שם? פילה דג לבן, שהיה נימוח ונהנה מטעמן של שיני השום שהונחו עליו, חסילונים ורדרדים בשומשום, טבעות וראשי קלמארי מטוגנים, שיפודי פרגית וחסילונים בנוסח קופיפי על מצע אורז אדום. אלו, האחרונים, הביאו אל השולחן ניחוחות של חופש. מדובר במנה תאילנדית ייחודית של שרימפס ברוטב אסיאתי עם מנגו וקוקוס. שונה ממנות המוגשות במסעדות אסיאתיות שונות העוברות התאמה מוגזמת לחך הישראלי, עד שמאבדות את הטעמים המקוריים. שושנת צנונית צחורה ושני עלי מלפפון עיטרו את הפלטה והשביעו גם במראה העיניים.
לראשונה מזה עשור, הצליחה מסעדה להתיש אותי לרמה שבה הצלחתי לוותר על הקינוחים. למרות השתוממותו של בן זוגי, הכרזתי שאני סיימתי את הארוחה (וגם את זו של מחר) והגיע הזמן להתרומם מהכיסאות. היה קשה, אבל הצלחנו.
המוניטין של מסעדת חסילון הולך לפניה. למעלה מ-25 שנות פעילות הן לא דבר של מה בכך. יפה לראות שבחסילון לא קפאו על השמרים ודואגים לעדכן ולהוסיף טעמים חדשים. שווה ביקור גם, אבל לא רק, בשביל החסילונים.