הביקור הראשון שלי בקפה פאזל, בחוף הקשתות הצפוני באשדוד, נרשם אי שם בקיץ האחרון. בריזת ים נעימה לצד לחות שרבית דביקה, אווירה של מסיבת חוף וריח של אקזוטיות במיטבה, שנידף לכל אורך העיר הדרומית (טוב, עד שמגיעים לנמל, שם יש ריחות אחרים). בכל מקרה, אני זוכר שכבר אז תהיתי איך המקום נראה בחורף. לא שהשקעתי בכך יותר מדי מחשבה, אבל בסיטואציה כל כך קיצית, המוח עבד בצורה אופוזיציונית, בכיוון נגדי.
לשמחתי, שישה חודשים ומשהו אחרי, הזדמן לי לבדוק את העניין הזה, כשהעמסתי על הרכב את הג'מוס הקבוע ויחד נסענו שנינו אשדודה. לכאורה, אין הפתעות. אנחנו הרי מכירים את המקום, גם את האוכל ואת השירות (שהיו מצוינים בפעם הקודמת), וההבדל היחיד הצפוי הוא בחירת מקום הישיבה, כשהפעם לא נמצא את עצמנו מתחת לשמשיות אלא בתוך ארבעה קירות. אלא שלמרבה השמחה, השינוי הכל כך קוטבי חלחל היטב. כי מה לעשות, האקלים כן קובע.
ראשית, אני חייב לציין שהחשש הגדול, לפיו מקום שהקונוטציה הטבעית אליו היא שמש ובריזת ים לא יכול לפעול באותה יעילות בחורף, התפוגג כבר ברגע שישבנו. לאחר שצלחנו את רחבת המעשנים, הגענו לבית קפה-מסעדה אינטימי, ששומר על מצב רוח רומנטי גם כשבחוץ הטמפרטורה היא קצת פחות מ-30 מעלות (רק קצת). ומכיוון שרומנטיקה היא שמו השני של הג'מוס, לא בזבזנו זמן והזמנו יין קיאנטי (130 שקל) משובח, שהוא, כמובן, ירד כמעט על כולו ואני, נהג מסכן שכמותי, הסתפקתי בכוס אחת.
הכל אפשר להגיד על הג'מוס ועליי, אבל לא שהזיכרון שלנו קצר. למרבה המזל, התפריט של קפה פאזל כל כך רחב (לא, זה לא תפריט של בית קפה, זה תפריט של מסעדה), שנזכרנו תוך שניות מה הזמנו בפעם שעברה, והחלטנו לנסות משהו קצת אחר, אבל, תתפלאו, גם דברים שכבר הזמנו בביקור הקודם. למשל, טורטיית כבד העוף (40 שקל), מנה שהזמנתי בפעם הקודמת, ולא יכולתי לוותר עליה גם הפעם. גם גלילת החצילים בגבינת פטה על רוטב שמנת (28 שקל) הייתה שם בפעם הקודמת, וכמוה שיפודי הפרגית המשובחים על מצע תפוצ'יפס (28 שקל). חידשנו במנה מצוינת של תערובת פטריות מוקפצות ברוטב שום ויין (28 שקל) ולאחר מכן עברנו לעיקריות. הג'מוס לקח את מנת פילה הדניס על מצע אורז בזעפרן (72 שקל) ואני החלטתי להיות פשוט וללכת על חזה עוף מתובל בגריל (46 שקל). אני רק יכול להגיד שבקפה פאזל הפנימו את המשפט האמריקני "Keep it simple". החבר'ה שם יודעים להכין גם את הדברים הפשוטים, וכשחושבים על זה, זה לא עניין של מה בכך.
הגעתי לקינוחים. הג'מוס, לשמחתי, זכר את הקינוח שהזמין בפעם שעברה - גלידת קוקוס עם פצפוצי אורז ברוטב מקופלת חום (29 שקל). כמי שאינו נמנה על חסידי גלידות הקוקוס, סירבתי תחילה בנימוס, אבל שוכנעתי במהרה ולקחתי. וואו, איזו מנה! פתאום שב הזיכרון והציף אותי, זו אכן הייתה ליגה אחרת. ג'מוסנו ריפד את עצמו בפררו רושה (29 שקל), ושבו בנים לגבולם התל אביבי.
בסך-הכל ניתן לומר שאחרי שקפה פאזל עמד בהצלחה במבחן הקיץ, הוא צלח היטב גם את מבחן החורף שלו. שמחנו שוב להגיע, שוב להיות מרוצים והכי חשוב - הצלחנו לקבל את מימד ההפתעה, למרות שכבר היינו במקום הזה בעבר. במציאות שבה מסעדות דוחקות את עצמן לשבלוניות ולבנאליות, זה לא עניין של מה בכך.