אורי לובראני, איש ביטחון ותיק ודיפלומט משופשף, היה הישראלי היחיד שהצליח לשוחח, אי-פעם, עם רב המחבלים, עימאד מורנייה, ראש הזרוע הצבאית של החיזבאללה, שחוסל בדמשק.
היה זה בתחילת שנות ה-90 של המאה הקודמת, כשלובראני כיהן כמתאם פעולות הממשלה בלבנון. בתפקידו זה היה, בין היתר, גם הממונה על נושא השבויים והנעדרים. במסגרת עבודתו ניהל לובראני משא-ומתן עם גורם לבנוני, שעימו נפגש באחת מבירות-אירופה, כדי לברר את גורלו של הנווט השבוי, רון ארד. לצורך העניין חייג הלבנוני לאיש הקשר שלו בבייירות והעלה את לובראני על הקו לשיחת-ועידה. איש הקשר לא היסס והזדהה מייד כעימאד מורנייה. אלא שכאשר שמע זה האחרון את שמו של רון ארד, הוא העדיף להחריש ומילא את פיו מים בכל הקשור למסירת מידע.
לובראני לא נרתע והמשיך לאחר מכן את מגעיו גם עם גורמים אחרים, ביניהם אנשי קשר בגרמניה, כדי לחשוף את גורלו של ארד, וההמשך ידוע.
איש הביטחון והדיפלומט הוותיק כיהן בעבר בשורה של תפקידי מפתח בשירות המדינה. הוא נתגלה, לראשונה, על-ידי ראש-ממשלתה הראשון של ישראל, דוד בן-גוריון, שהפך אותו, עד מהרה, לאיש-סודו. תוך זמן קצר הוא התמנה ליועצו המיוחד לענייני ערבים וכמומחה מספר אחד לענייני הממשל הצבאי דאז. מאוחר יותר שימש גם כיועצם של ראשי-ממשלה נוספים.
בתפקידיו הבאים הוא כיהן כשגרירה האחרון של ישראל באירן והיה גם שגריר באתיופיה. מאוחר יותר כיהן כמתאם פעולות ישראל בלבנון ובתפקידו זה גם היה ראש ועדת ההיגוי לשחרור רון ארד.
אין ספק כי מדינת ישראל חבה רבות לאיש הביטחון הזה, שרבות מפעולותיו עדיין חסויות.