האנשים בעולמנו נחלקים לשתי קבוצות: אנשים של בוקר ואנשים של לילה. ככזו המשתייכת לקבוצה הראשונה, קבעתי עם חברה הריונית להיפגש לקפה בשישי בבוקר. הערתי כמה ציפורים, התארגנתי ויצאתי.
הכניסה לת"א הייתה קצת מבאסת. אמנם לא הייתה תנועה, אך גם לא חנייה. בכלל. בצר לי, התיישבתי בבית הקפה "אתנחתא", שנמצא במיקום מעולה בפינת הרחובות דיזינגוף ויודפת, על חורבותיה של חנות בגדים נושנה. עד שהחברה שלי הגיעה (במונית, אחרי שחנתה בצד השני של העיר), הספקתי כבר לסיים את כוס הקפה הראשונה.
במיוחד למי שלא גר בתל אביב, יש משהו יפה בלראות את דיזינגוף מתעורר. בשעה מוקדמת, לפני הפקקים של הצהריים, אפשר לראות תל אביב אחרת, מנומנמת, מחייכת ליום חדש. בית הקפה "אתנחתא", שמוסיף הרבה חן לפינת הרחוב, פועל מזה כחצי שנה על תקן הבייבי של גילי ואריק, שני אנשים שעזבו משרות של אנשים רגילים ועברו להגשים חלום בעיר הגדולה. המקום נעים ומזמין, לא קטן מדי ולא גדול מדי. ניתן לשבת בפנים, על הבר הפונה אל הרחוב או בחוץ, על הרחוב עצמו. החלק הפנימי של המקום מעוצב בצבעים חמים ומגונדר במנורות עם אהילים בסגנון שנות השבעים. בחלק החיצוני הקווים יותר נקיים, עם ריהוט בהיר ומרענן. המכלול כולו יוצר אווירה קז'ואלית, מרגיעה ונינוחה.
הצצנו בתפריט והתלבטנו מה להזמין. המלצר קנה אותי מיד כששאל: "איך את אוהבת את הקפה שלך?". כמה פשוט, קל ונוח. במקום למלא רשימת דרישות או לענות על חידון טריוויה, פשוט תשאלו את הלקוחות. המוזלי שלי (32 שקלים), הגיע בהפרדת כוחות מבורכת בין מרכיביו, כך שכל אחד יכול להרכיב את המנה לפי טעמו. ההריונית הזמינה סנדביץ' טונה (34 שקלים) ונהנתה מכל נגיסה. חשוב לציין שמדובר באישה הביקורתית בעולם פחות או יותר, על אחת כמה וכמה במתקפת הורמונים, מה שאומר שבאמת מדובר בכריך משובח, החל מלחם הדגנים המיוחד שבו הוא מוגש וכלה ברוטב לסלט, המוגש לצד המנה.
התפריט מציע עוד מבחר מנות בית קפה סטנדרטיות, אבל מה שבאמת נראה שווה נמצא תחת כותרת ה"מיוחדים", כמו מכתש גרגירי החומוס שיובא מאזור ירושלים, המוגש עם פוק'צה פריכה היישר מהטאבון שבמטבח. בשעה יותר הגיונית, לא הייתי מוותרת על טעימה.
"אתנחתא" הוא לא מקום לנהל בו שיחות אודות סוגיות ברומו של עולם, אלא יותר מקום לדון בפרק האחרון של "הישרדות". הסיבה לכך כפולה: ראשית, יש קושי מסוים באקוסטיקה של המקום כשהחלונות סגורים, דבר שוודאי ייפתר עם בוא האביב. שנית, וחשוב הרבה יותר, אין שום חשק להרוס את האווירה בשיחה כבדה וקשה לעיכול. "קפה קטן על דיזינגוף", הוא הכיתוב המופיע תחת שם המקום. הנחתום אינו מעיד על עיסתו ולכן אני יכולה להעיד שהוא הרבה מעבר. האווירה רגועה, השירות קשוב, המנות שומרות על רמה טובה ואחידה. גם אם אין לכם זמן לקחת לעצמכם איזו אתנחתא, כדאי שתמצאו.