ארגונים שונים ומשונים צצים בארץ הזאת, חדשות לבקרים. אז מה דעתכם, למשל, על ארגון חדש, המלכד בין שורותיו את כל ה"ממזרים" בישראל?
זה יכול להיות מצחיק למדי, אלמלא הגה את הרעיון אחד מבכירי הרבנים בישראל ולשעבר מזכיר בית הדין הרבני.
הוויכוח על מעמדם המשפטי והחברתי של ה"ממזרים" דירבן את הרב שמואל אבא גרינברג, מתל אביב, להעמיק בסוגייה הכאובה. כדי למצוא "ארוכה לנגע", כלשונו, שקד הרב ימים רבים על ספרי המקורות היהודיים והמדע המודרני, ואף נועץ בחוקרי ביולוגיה נודעים. מסקנותיו, ה"מסתמכות על חוקי הביולוגיה", קובעות כי ה"ממזרות" היא תכונה, העלולה לעבור בתורשה מדור לדור, וכי הממזר אינו מאריך ימים.
"טבע האב" נקודת המוצא בעבודת המחקר היתה, כאמור, האיסור התורני של "לא יבוא ממזר בקהל ה'". על-פי המדרש, מנודה הממזר משום שאביו חטא בכך שחי עם אשת-איש והולידו. אולם, מתעוררת הקושיה: מדוע תקהינה שיני הבן על עוון אביו שאכל בוסר?
מענה לכך מצא הרב גרינברג בספר התלמודי, "החינוך": "תולדת הממזר רעה מאוד, שנעשית בטומאה ובמחשבת-פיגול ועצת-חטא, ואין ספק כי טבע האב צפון בבן".
מהסבר זה רואה הרב רמז מפורש לכך שה"ממזרות" היא תכונת-אופי תורשתית, העלולה לעבור מדור לדור. יתר על כן: הרב המכובד מסתמך גם על הביולוגיה והגנטיקה המודרניות. "כלל ידוע הוא", מטעים הרב, "שהגנים הם מרכיבי התורשה, בהיותם קשורים במין. הם שקובעים את מבנה הגוף, צבעו, וכן גם את האופי. כל אחד מאיתנו נושא בגופו גנים, המועברים אלינו בתורשה על-ידי ההורים. לכל אחד מגנים אלה תפקוד שונה, ומן הסתם נושאים רובנו, לפחות, גן קטלני אחד. אלא שבנישואים נורמליים של בני-זוג - מושמדים הגנים הקטלניים, בשל ההרמוניה שבין ההורים.
כיצד נוצרים הנוגדנים, המתאימים להריסת הגנים הקטלניים? מסביר הרב גרינברג: "הדבר אפשרי רק על-ידי נישואים כשרים בין בני הזוג. יחסים שלא עם האשה החוקית - כמוהם כהפרה מפורשת של עקרון ההתאמה".
זיווג לא-כשר כזה אינו יכול, לדברי הרב, ליצור נוגדנים לגנים הקטלניים. "כתוצאה מכך נולד הממזר, כשהוא פגום מלידתו; הגנים הקטלניים, המועברים אליו בתורשה, שולטים בו, ולכן אין הוא יכול להאריך ימים, והוא אף עלול להעביר את הגנים הקטלניים לדורות הבאים".
"אין פתרון" מהו, איפוא, הפתרון לבעיית ה"ממזרים"? "אין כלל פתרון לבעיה", טען הרב גרינברג בחום. "צריך פשוט לחסל אותה". למסקנה מעודדת זו הגיע הגיע הרב תוך הסתמכות על טענת הפסיכולוג האמריקני, דיל קרנגי, שלפיה כל ניסיון למצוא פתרון לבעיה - מוליד בעיה חדשה. כמעט אמרנו: "ממזר חדש".
על כן, סבור הרב, "אין להעניק הכשר ל'ממזרים' ולצרפם אל כלל ישראל. כל הכשר לא יוכל למנוע את הפגמים הביולוגיים של הממזר - אף לא את העברתם לדורות הבאים. נישואי ה'ממזרים' צריכים להיות רק בינם לבין עצמם, או בינם לבין גרים"...
כדי להגן, בכל זאת, על האינטרסים שלהם, יש בפי כבוד הרב עצה מועילה: "יתאגדו נא כל ה'ממזרים' לאיגוד משלהם, אשר ייקרא על-שמם. רק אז יצאו הכל נשכרים: לישראל יהיה אשר לישראל, ולממזר - אשר לממזר"...