במאה ה-12, האיחוד האירופי, בראשות הקיסר פרידריך ברברוסה הראשון ומלכי אנגליה וצרפת, יצא למסע הצלב השלישי לכיבוש ירושלים והבאת הנצרות אל הכופרים. המסע הסתיים במפח נפש, הקיסר טבע והמלכים נכשלו. לעומתם, הברברוסה בחיפה, פחות או יותר הבר הכי פופולרי בעיר, הצליח במסע הצלב הפרטי שלו - להעיר את היפהפייה הנרדמת מוקדם, חיפה - והעניק לתושביה מקום בילוי שפוי. בעצם, לא כל כך.
זהו אינו ביקורי הראשון, וגם לא המאה במקום. אני מלווה אותו מאז פתיחתו, באוגוסט 2003, ויצא לי לשבת על כל אחד מכיסאות הבר, כ-60 במספר, שחלקם נעוצים בחלל הפנימי וחלקם בבר שבמרפסת, שנקרא גם "כלוב המעשנים". כשהגענו, איש-הסביח ואני, בחצות שבין שישי לשבת, המקום היה מפוצץ ותור ארוך השתרך בחוץ. עודד שטראוס, בעל הבית בעל הזיכרון שאינו נגמר (לא ברור לי איך בדיוק הוא מאכלס את שמות כ-ל הלקוחות בראשו), דאג לנו למקום בבר החיצוני והחלנו במסע משלנו, שמטרתו היחידה, פרישת חיוך דבילי על פרצופינו.
התחלנו בקמפרי עם אשכולית אדומה (32 שקל) לאיש-הסביח, וסטולי קריסטל עם טוניק וסאוור (34 שקל) עבורי. כיוון שלרוב אנו גומרים את הערב על ארבע ובמונית, החלטנו לנשנש ולרפד את הבטן, ידוע הרי שהצבא צועד על קיבתו. פתחנו בכנפיים ברוטב צ'ילי (42 שקל) ובשרימפס ברברוסה (69 שקל). למרות שבוע גורמה וגודל המטבח - שמשתווה לדירת חדר בת"א שנולדה מחלוקת דירה ל-12 חדרונים שמושכרים ב-700$ כל אחד - המנות יצאו מהר ופגעו במטרה. כחובב כנפיים, לא עבר זמן רב לפני שליקקתי את האצבעות. איש-הסביח, מצדו, סוכך בגופו על השרימפס, שנהנו מטעם עז של גבינת רוקפור טובה, ובקושי הסכים לנדב לי חסילון אחד. בצר לי, נאלצתי לגנוב לו אחד כשיצא לסיבוב שלום למכרים שצצו מכל עבר.
בסיום האוכל החלה השתייה האמיתית: שני צ'ייסרים של סטולי קריסטל (22 שקל האחד) להורדת האוכל ועוד שניים בשביל הכיף, סיבוב נוסף של משקאות גבוהים, והתחלנו להתהלך בכלוב המעשנים, שלעתים קרובות מלא יותר מהחלל הפנימי, הגדול יותר. מבנה הבר וצפיפות הכיסאות מזמין התערבבות ותקשורת בין אנשים, מבטים עם בני המין השני (או אותו המין, אם זה הקאפ אוף ביר שלכם) ומתחילות להתפתח שיחות מעניינות והזויות משהו. הצ'ייסרים זרמו - חלקם שלנו וחלקם פינוקים מהבר, שמקפיד לפנק כמעט את כולם לפחות פעם בערב. לאחר כמות צ'ייסרים שלא תבייש את גדול הרוסים, איזנו את מדד האוכל והאלכוהול בעזרת שתי מנות: צ'וריסוס אסלי (24 שקל) וספריבס (67 שקל). הצ'וריסוס היו חריפות, פשוט סטירת התעוררות, ויחד עם סלט העגבניות החריף שהתלווה אליהן הביאו אותי לחידוש מסע השתייה. מנת הספריבס המתקתקה הייתה עצומה יחסית למחירה, וצלויה בדיוק במידה.
אני מבלה בברברוסה כמעט בכל ביקור בחיפה, אפילו לדרינק אחד (טוב, נו, שניים). המקום בהחלט מתאים להיקרא על שמו של ההר באי קאפרי (שהמפרץ מולו אפילו מזכיר את מפרץ חיפה), הר שכולו שמורת טבע לציפורים נודדות. אומנם כאן יש פחות שתיינים נודדים ויותר קבועים, אבל זו בהחלט שמורת טבע עבורם.