ע"פ כתב האישום, במשך 12 שנים בין השנים 1992-2004, עבדה נילי בן דוד (להלן: "הנאשמת") כמנה"ח של סניף חיפה בחברת מט"ב, שהינה עמותה רשומה למתן שירותי רווחה לקהילה (להלן: "העמותה"). במסגרת תפקידה, הייתה הנאשמת אחראית לפעילות הכספית של הסניף, לרבות העברת המחאות לספקים והכנת משכורות לעובדי המנהלה, ומשרתה הייתה משרת אמון.
בשנים 1999-2002, העבירה הנאשמת רשימה של עובדי המנהלה של העמותה ולצדה סכומי המשכורת המגיעים להם, לרבות משכורתה, כשלצד משכורתה נהגה לרשום סכום כוזב, באופן שהוסיפה ספרה חמישית מצד שמאל, כך שמשכורתה נראתה כגבוהה ב-10,000-30,000 ש"ח ממשכורתה המקורית. עקב כך, זוכה חשבונה הפרטי בהתאם.
בכדי לרמות ולטשטש את עקבות המרמה, ולהתגבר על החסר החשבונאי שנוצר, שינתה הנאשמת את הרישומים החשבונאיים במסמכי העמותה, באופן הנחזה להיות כאילו כספי המעילה שולמו לגורם אחר. בין 1999-2004, הייתה לנאשמת, מתוקף תפקידה, גישה לפנקסי המחאות שהיו חתומות מראש ע"י מורשות החתימה של העמותה. הנאשמת משכה המחאות לפקודתה או לפקודת בן זוגה ואחותה, בסכום של עשרות אלפי שקלים בכל פעם, ונהגה להפקיד ההמחאות בחשבונה הפרטי ובחשבון בן זוגה.
כל זאת עשתה הנאשמת ללא הסכמת העמותה וללא ידיעתה, בכוונה לרמות וללא סמכות כדין ובאופן הנחזה להיות כאילו משכה את ההמחאות בסמכות כדין. כתוצאה ממעשיה אלה, זוכה חשבונה הפרטי של הנאשמת מדי פעם בעשרות אלפי שקלים מכספי המתלוננת. כך, הנאשמת גנבה מהעמותה, וקיבלה מהבנק במרמה בנסיבות מחמירות, סך של 889,500 ש"ח בערוץ המשכורות; וסך של 670,214 ש"ח ממעסיקתה בערוץ ההמחאות. לנאשמת יוחסו העבירות הבאות: גניבה בידי עובד, זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר בנסיבות מחמירות, שימוש במסמך מזויף, וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות.
במסגרת הסדר טיעון, הנאשמת הודתה בעובדות כתב האישום, והורשעה ע"פ הודאתה. במסגרת הסדר הטיעון, הוסכם כי הנאשמת תודה בעובדות כתב האישום המתוקן וכי תשלח לשירות המבחן לצורך קבלת תסקיר בעניינה אולם המלצותיו לא כובלות את המאשימה. הנאשמת חלתה בטווח הזמן שבין סיום ביצוע העבירות להגשת כתב האישום. לקביעת שירות המבחן, בשל מצבה הרפואי, הקוגניטיבי והנפשי, עונש של מאסר בפועל יהיה בעייתי עבורה, לרבות מבחינת אפשרויות הטיפול הרפואיות במסגרת הכלא וכן מבחינת השפעת כליאתה על שלמות המשפחה, שנמצאת במצב שברירי מאוד. כן הביע שירות המבחן ספקות באשר ליכולת הנאשמת לבצע עבודות שירות, בשל מצבה הרפואי.
בית המשפט בהחלטתו קבע, כי מעשי הנאשמת הינם חמורים ומקוממים. הנאשמת מעלה במסגרת עבודתה כמנהלת חשבונות באמון הרב שניתן לה ע"י העמותה בה הועסקה, ונטלה כספים רבים לעצמה מכספי העמותה, כספים אשר נועדו במקור למטרות נעלות של עזרה לציבור הנזקקים. המעילות הכספיות התבצעו ע"י הנאשמת בשיטתיות במשך שנים ארוכות, תוך זיוף מסמכים והמחאות, וכן בשינוי הרישומים החשבונאיים של העמותה כדבר שבשגרה, בקור רוח ובעזות מצח, ללא כל הסתייגות וללא כל הבעת חרטה מצדה.
ככלל, חומרת העבירות, ריבוין, זמן התמשכותן והתחכום בו הן ניכרו, מצדיקים להטיל על הנאשמת עונש שיכלול מאסר בפועל של ממש לתקופה ארוכה, כאשר עונש שכזה תואם את רמת הענישה המקובלת בעבירות אלה ומבטא את סלידת החברה ממעשי הגזל והמרמה של הנאשמת.
עם זאת, ביהמ"ש שוכנע כי מתקיימות בענייננו נסיבות חריגות הנוגעות לשינוי במצבה הבריאותי והנפשי של הנאשמת שחל לאחר ביצוע העבירות. מדובר בנאשמת שסבלה בעבר מבעיות רפואיות שונות, ובשנת 2005 נתגלה במוחה גידול סרטני, אשר הצריך מספר ניתוחים רפואיים להסרתו. כל אלה הותירו את חותמם על יכולתה הקוגניטיבית, וכן השפיעו על מצבה הפיסי והנפשי של הנאשמת.
כיום הנאשמת נעזרת בכסא גלגלים, וכן בבני משפחתה, לצורך ביצוע פעולות רגילות יומיומיות. זיכרונה לוקה בחסר, היא סובלת מקשיי קשב וריכוז וסיבולת חשיבה ירודה, ומבעיות בתפקודה הקוגניטיבי והמוטורי. הנאשמת אף עברה ניסיונות אובדניים לאחר גילוי הפרשה, ובמבחנים פסיכולוגים שנערכו לה נמצאו קוווים פסיכוטיים וקוים דיכאוניים. בעבר הוגדרה כסובלת ממחלת נפש זמנית במבדק שנערך לה. החל משנת 2006 היא מקבלת קצבת ביטוח לאומי בשל סעיף נפשי.
ביהמ"ש ציין, כי במצבה הרפואי של הנאשמת, נראה כי שהייתה מאחורי סורג ובריח, בהיותה נזקקת לטיפול רפואי מתמיד, תקטע את ההליך השיקומי בעיצומו ותביא להתדרדרות במצבה. לפיכך נקבע, כי בשל מצבה הבריאותי והנפשי, לא יהא בעונש של מאסר בפועל כדי להשיג את מטרות הענישה, על אף חומרת העבירות. בסופו של יום, ביהמ"ש גזר על הנאשמת מאסר על תנאי לתקופה של 30 חודשים, וכן תשלום קנס כספי בסך 80,000 ש"ח, או 8 חודשי מאסר תמורתו.