הנתבעת, החקלאי מטולה - אגודה חקלאית שיתופית בע"מ, מחזיקה שטח מקרקעין בשטח כולל של 2,261.80 דונם המחולקים ל-120 נחלות (להלן: "המקרקעין"). החל מחודש ספטמבר 1992 לא שולמו על-ידי הנתבעת ו/או חבריה דמי חכירה בגין המקרקעין, למעט סכום לא משמעותי. במהלך השנים נחתמו בין התובעת, מנהל מקרקעי ישראל, לבין הנתבעת "הסכמי משבצת". הסכמי המשבצת נחתמים כדבר שבשגרה לשלוש שנים, ומתחדשים בדרך כלל, לתקופות נוספות. הסכם המשבצת האחרון הסתיים בחודש אוקטובר 1996, ומאז לא נחתם הסכם משבצת כלשהו. בהסכמי המשבצת נקבע שיעורם של דמי החכירה, השנתיים.
בית המשפט בהחלטתו ציין, כי משנקבע שעל הנתבעת, כמו גם על אגודות אחרות באזור קו העימות לשלם דמי חכירה, הרי שעד שהדבר לא ישונה על-ידי מועצת מקרקעי ישראל, או על-ידי בית הדין הגבוה לצדק, הרי, שהחלטות אלו בתוקף. לטענת הנתבעת, החל מחודש אוקטובר 1996, אין בינה לבין מנהל מקרקעי ישראל חוזה חכירה מחייב. בסעיף 13(ב) לחוזה החכירה האחרון שנחתם בין הצדדים נאמר במפורש, כי אי חתימה על חוזה חדש "יגרור אחריו תשלום דמי שימוש ראויים בגובה דמי השכירות בשלמותם כפי שאלו היו מגיעים למשכיר עבור אותה שנה אילו נחתם חוזה חדש בין הצדדים ...".
אי חידוש החוזה לכשעצמו, מחיל באופן אוטומטי על הצדדים את הוראות החוזה הקודם לו, לפחות בכל הקשור לתשלום דמי החכירה. אין זה ראוי, או סביר, שהנתבעת תעשה שימוש במקרקעי התובעת, ללא שתשלם תשלום ראוי בגין כך.
בית המשפט ציין, כי עיקר טענת הנתבעת, אותה כינתה היא כטעם החוקתי וכטעם הפרוצדוראלי, הינה בגין אפלייתה הפסולה, כך לטענתה, לאור החלטה 817 של מועצת מקרקעי ישראל. בהחלטה 817 אשר התקבלה ביום 10.2.98(!) נקבע, כי יינתן פטור מלא מדמי חכירה לישובי קו העימות בגזרת לבנון בשלושה תנאים מצטברים וכדלהלן: א. בקרקע המיועדת למגורים, לתעשיה ומלאכה, למסחר, או לתיירות. ב. בקרקע שהוקצתה בהקצאה חדשה על-ידי המינהל ולא במקרקעין שהוקצו לפני מועד ההחלטה. ג. בקרקע שהוקצתה שלא בדרך של מכרז פומבי.
לטענת הנתבעת, החלטה זו נגועה באפליה פסולה, הן משום שהיא מפלה שלא כדין בין קרקע המוקצית לחקלאות לקרקע המוקצית למטרות אחרות והן בכך, שהיא מפלה בין רוכשי זכויות לפני המועד הקובע, כהגדרתו בהחלטה 817 לבין אלו שרכשו זכויות לאחר המועד הקובע. המצב החוקתי, הינו נכון למועד זה, שהחלטה מס' 817 עומדת בתוקפה ולפיה, אין להקנות פטור לחוכר חקלאי ואין להקנות פטור לחוכר שזכויותיו הוקצו לו, לפני המועד הקובע.
בית המשפט קבע, כי מינהל מקרקעי ישראל, במאובחן ממועצת מקרקעי ישראל, הינו גוף ביצועי שתפקידו לניהול מקרקעי ישראל, בהתאם למדיניות הקרקעית המותווית על-ידי מועצת מקרקעי ישראל. משכך, לא המינהל הוא ה"כתובת" לטענת הנתבעת בגין אפלייתה, כביכול. אין ספק שחקלאי הנתבעת שומרים על גבולה הצפוני של מדינת ישראל ואין ספק שלהם זכויות היסטוריות רבות בשל כך. אולם, בית המשפט קבע, כי במסגרת הדין, לא ניתן להתחשב בשיקול מעין זה, מדובר בשיקול שהוא לפנים משורת הדין, ואין הוא מוסמך לשקול שיקולים אלו.