חשבתי לרכז את כל הידע שלי על לוב ולמלא בו את הפסקה הראשונה, אבל אז היא הייתה נגמרת בערך פה. נראה שהידע הכללי שלי על לוב מסתכם בקדאפי ובטריפולי והידע הקולינארי לא מאד רחוק ממנו, למרבה הבושה. גם הארוחות הרבות שאכלתי בבכור את שושי, מסעדת הפועלים הטריפוליטאית שבדרום תל אביב הוסיפו רק לכרס ותו לא. כדי להשלים את ידיעותיי נסעתי לאכול בגואטה, מסעדה טריפוליטאית אסלית שיושבת ביפו כבר 14 שנה. 14 שנה שבמהלכן מגיעה לאה גואטה יום יום ומבשלת.
ג'ינג' היפה ואני מדרימים ומוצאים חניה בשדרות ירושלים, ממש צמוד לטריפוליטאית. כבר בכניסה יש משהו שמשדר אותנטיות, אווירה שאומרת שבגואטה לא מתיפייפים ולא מתעטפים בפוזה, כאן מתרכזים בעיקר, ופשוט מכינים אוכל טוב שמחמם את הלב. ספרנו עוד שלושה זוגות שיושבים כמונו על ארוחת ערב רומנטית ותהינו ביחד מי החליט בעצם שארוחה מהסוג הזה חייבת להיות איטלקית או אסיאתית. מלצרית מתוקה ניגשת ובעוד היא מסבירה על ארוחת הטעימות המיוחדת של גואטה, מתמלא השולחן בזריזות במבחר סלטים שווים, בלחם חם ובטחינה מתוצרת בית. הסלטים נעלמים בקצב מהיר, בדגש על החצילים המטוגנים המצוינים ועל הצ'רשי - ממרח הדלעת הידוע בפיקנטיות המתקתקה שלו.
התמסרנו בקלות והזמנו בהמלצת המלצרית את מנת הטעימות בעלות של 127 שקל לשנינו ביחד. לא חשבנו לרגע לוותר על החריימה האוריגינלי של המקום, שהפריד אותנו מ-38 שקל נוספים והיה שווה כל שקל ושקל. הדג החריף שכבר הוגדר בעבר כתשובה הטריפוליטאית לגפילטע, אכן התגלה כחריף במידה שהצמידה את ג'ינג' לכוס מים לעשר הדקות העוקבות. מיגרתי את החריימה לבדי והתפניתי למנת הטעימות של גואטה, שכוללת צלחת ממולאים כסיפתח וקוסקוס עם ארבעה רטבים למנה עיקרית.
צלחת הממולאים כללה מפרום, בסטיל, כרוב ממולא וקציצות עוף. המפרום הוא קציצות בקר עם תפוחי אדמה ברסק עגבניות בתיבול ייחודי, תענוג טריפוליטאי אמיתי ששמו מוכר היטב גם לאשכנזים כמוני. עם מנת הבסטיל לעומת זאת, הייתה זו היכרות ראשונה והיא התגלתה כקציצות בשר בקר ותפוחי אדמה עטופות בבלילת ביצים, מטוגנות וטעימות אפילו יותר מהמפרום. ג'ינג' חולקת עליי, וכך מוצא כל אחד מאיתנו את עצמו בולס בדיוק את מה שהוא רוצה. גם הכרוב הממולא, שמוכר לי היטב מהבית דווקא בוורסיה ההונגרית שלו, הפגין אותנטיות טריפוליטאית מיוחדת. קציצות העוף שבצלחת ספגו מרוטב הכרוב והמפרום, והפכו את החגיגה לפסטיבל אפריקני של ממש.
את החוויה הממלאת הזו סיימנו בשתי כוסות תה "בלקקאויה", או איך שלא מבטאים את זה כשהכוונה היא לתה עם ציפורן ומלא בוטנים שצפים למעלה (8 שקל), ובעוגת ספרה העשויה סולת, תמרים, דבש ומי ורדים (10 שקל לפרוסה). מומלץ ביותר. טריפוליטאים כנראה שכבר לא נהיה, למרות שעם אוכל כמו בגואטה הסכמנו ג'ינג' ואני, שממש, אבל ממש, לא היינו מתנגדים.