חברת החשמל השנייה תהיה אחראית להקמה ולהפעלה של חמש תחנות כוח באמצעות גז טבעי (במחזור משולב - מחז"מ) בהספק כולל של 1,800 מגה-ואט, ותפעל להוצאת מכרז B.O.T להקמה והפעלה של תחנת הכוח באגירה שאובה (ניצול הפרשי גובה בנפילת מים לייצור חשמל) שתוקם באתר פרסה בצפון ים המלח (800 מגה-וואט).
בידי החברה יופקד "פרויקט E" - תחנת הכוח הפחמית הבאה האמורה לקום עד 2020 (1,200 מגה-ואט) בטכנולוגיית פחם נקי (IGCC) - ובצדה מתקן להתפלת מי ים. כמו כן, תחויב החברה בהקמת מתקני ייצור חשמל ממקורות אנרגיה מתחדשים בשיעור של 10% (ככל הנראה, באמצעות הקמת מתקנים סולאריים בהיקף של 400 מגה-ואט), וביישום תוכנית התייעלות אנרגטית בקרב צרכניה.
העלות הכוללת של הקמת פרויקטים אלה, בערכים נוכחיים, מוערכת ב-7.2 מיליארד דולר. את המימון מציעה הממשלה להרכיב משליש הון עצמי ושני-שלישים הון שיגוייס באמצעות הנפקת אג"ח. את ההון העצמי תגייס המדינה באמצעות הטלת "מס אחיד" - כלומר, העלאת תעריפי החשמל בשיעור מוערך של 10%, כאשר התקבולים ימונפו לפעולות איגוח בשוק ההון לשם גיוס ההון.
לשם כך, מציע משרד התשתיות את "מודל בנק רוטשילד": ייסוד קרן תשתיות לאומית שתנוהל על-ידי הממשלה ותבצע את פעולות האיגוח תוך התבססות על התקבולים העתידיים המהוונים מההיטל. התשואה על ההון העצמי תהיה 11%, ועל ההון שיגויס באג"ח - 6%.
מימון הפרויקטים יתבצע בשתי מסגרות שיפעלו במקביל: הקמת חברה ייעודית (SPC) לכל תחנת ייצור חשמל שתוקם - כשבעבור פעילותה המוגדרת תזכה למימון אד-הוק מהקרן. באופן זה, תאפשר הקמתה של חברת SPC לבודד את האיגוח מפעילות החברה-האם (ומהסיכונים הנלווים לה) - ובכך לזכות בדירוג אשראי גבוה יותר. במקרים אחרים יועבר הכסף שיתקבל מהאיגוח לחברת החשמל השנייה - והיא זו שתהיה האחראית על ההקמה באמצעות חברות-בנות שתקים.
בכל מקרה, חברת החשמל השנייה לא תהיה המקימה בפועל של התחנות, אלא תיעזר במכרזי Turn Key (מכרזים קבלניים רגילים) או B.O.T (הקמה והפעלה על-ידי המגזר הפרטי). במשרד התשתיות אין פוסלים את האפשרות שיזמים פרטיים ישולבו בהליך ההקמה של החברות-הבנות, ובלבד ששיעור אחזקתן לא יהיה יותר מ-49% - ולחברת החשמל הוותיקה לא תינתן אפשרות זו.