לעיתים נדירות קורה שמגיעים למקום ופתאום שומעים אותו, את הקליק הזה שמחבר בין הבפנים שלך לבינו. את אזור עמק חפר סימנתי בליבי בעבר, במהלך קיץ רחוק ובלתי נשכח שבסופו הבטחתי לעצמי לחזור אליו לתמיד ביום מן הימים (כשאהיה נשואה למושבניק, אגדל שני ילדים ואגור בבית חלומות, רבע שעה מהים, כמובן). לחלומות, מסתבר, טיימינג משלהם ומה טוב לחזור פתאום, להציץ אליהם שוב ולהיזכר. ל'אנאמרו' מסעדה הממוקמת בתחילתו של בית יצחק (המושב הגדול בארץ, סתם לידע כללי), הגעתי יחד עם חברה טובה בשעת צהריים מוקדמת.
פנטזנו על ארוחת בוקר כפרית ומפנקת, אך סידורים אחרונים בעיר הגדולה מסמסו לנו את הבוקר והנחיתו אותנו הישר לאמצעה של ארוחת צהריים שוקקת חיים. הורים וילדים, בנות כפר יפהפיות ואנשי עסקים מהאזור, מילאו את המסעדה עד אפס מקום.
בעוד אווירת כפר חמה ופשוטה משתלטת עלינו ומשרה נינוחות, נאלצנו לוותר על לא פחות מתשעה סוגים שונים של ארוחות בוקר מפתות (שמוגשות עד השעה 13:00) והועברנו לתפריט צהרים, שלאחר מבט קל כבר לא ציער אותנו כלל. לאחר בירור קטן, הסתבר שהאלמנט הכי חם במסעדה כרגע הן עסקיות הצהרים הענקיות והמגוונות (49, 59 או 99 שקל) ואחריהן (זה בדוק) לא ניתן לאכול במשך יומיים.
פתחנו בפטה כבד משובח מלווה בטוסטונים קטנטנים, שלצידו ריבת בצל שמייצרת טוויסט עדין ופשוט, ובמשולשים קלילים של טורטייה מקסיקנית טבולים בטחינה ושמן זית. משם הועברנו במהירות רבה לרביולי בטטה מתקתק ברוטב אלפרדו ולקבב שהוגש על מצע פיתה דרוזית בליווי של תפוח אדמה בתנור (שכמה דקות נוספות בתוכו היו עושות לו רק טוב). המנות היממו אותנו באיכותן ולאחר תחקיר קצר הסתבר שלאוכל המשובח אחראי שף צעיר ומבריק בשם אסף, שפשוט יודע מה הוא עושה. אם זה לא מספיק, אז דעו לכם שאת חומרי הגלם והירקות בוחרים בקפידה בכל יום בארבע בבוקר בשוק הסיטונאי בנתניה.
אנאמרו החלה דרכה לפני כחמש שנים כאספרסו בר קטנטן עם 24 מקומות ישיבה ו-3 אנשי צוות, לאחר שאורן, בעליה של המסעדה, תר במשך כשנתיים אחר המקום שישבה את ליבו. בהדרגה הורחב האספרסו בר לקפה ומשם גדל למסעדה עם יותר מ-100 מקומות ישיבה וצוות שמונה 45 עובדים. המסעדה כוללת חלל פנימי קטן ואינטימי, בר מתוק שפעיל בעיקר בלילות הכפר החמים (דגש על ימי חמישי) ומרפסת דק רחבה בעלת חלונות זכוכית המאפשרת לשבת עם ולהרגיש בלי, או במילים אחרות לצפות בנוף פסטורלי ושליו וליהנות ממיזוג אוויר מצנן בעת ובעונה אחת, ללא סייד-אפקט זבובי טורדני. כפי שהתברר, מאפשר המקום בכל שלב במהלך היום לקבל ממנו משהו אחר: בבוקר - ארוחות בוקר נדיבות, פגישות עסקים ושיחות קלילות של אמהות עם עגלות; בצהרים - עסקיות מגוונות במחירים סבירים ללקוחות מהאזור (ואף לכאלו המגיעים בקביעות מרחוק) ואילו בערבים מוצעים קונספטים מגוונים: בערבי ראשון ורביעי סושי בר חופשי (80 שקל לאדם) ובחמישי ערב בשר ואלכוהול.
קינחנו את הסיפור בסופלה שוקולד אלוהי (35 שקל), שלאחריו לא הייתה ברירה אלא לגנוב את אסף השף (המאוד צנוע) לדקה מהמטבח ולבדוק אישית מי אחראי לכל הטעימות הזו. שוב סימנתי לי בלב לאן לחזור כשאהיה גדולה, הפעם בספציפיות יתרה.