עד לא מזמן חיפש שרונאס יאסיקביצ'וס קבוצה. הוא דיבר עם ברצלונה, מכבי תל אביב וצסק"א מוסקבה, אך המגע עם כולן לא הבשיל לכדי משא-ומתן. המכשול היה המחיר. שאראס ביקש 3 מיליון יורו לעונה ונדחה על-ידי שלושתן. בלית ברירה הוא נאלץ להישאר בפנאתינייקוס. מבחינתו, ומבחינת הקבוצה שמשלמת את משכורתו. 3.5 מיליון אירו נטו לעונה משתכר שאראס בפאו. אם לפני שנה זה נראה ביוון כמחיר סביר לאחד מגדולי כוכבי הכדורסל האירופי בכל הזמנים, היום זה נראה כמו בזבוז.
"פאו לא הייתה עצובה עם שאראס היה עוזב", אומר העיתונאי דימיטריס חריט'אנטיס, "אבל למרות קיץ כלכלי מטורף שעבר על אירופה, אף קבוצה לא הייתה מספיק נאיבית או מטומטמת כדי לשלם לו את המחיר הזה. שאראס עדיין שחקן טוב, אבל הוא בטח לא השחקן של לפני שלוש שנים". שלוש שנים, שלוש קבוצות, שלוש אכזבות; זהו בקצרה הסיפור של שאראס מאז עזב את מכבי תל אביב.
מחרתיים הם ייפגשו לראשונה מאז הפרידה. זה יקרה בטורניר הראווה על שם גומלסקי במוסקבה. על אף שמדובר במשחק אימון, עבור אוהדי מכבי זהו סוג של מאורע. ספק אם אי פעם שיחק כאן שחקן ששבה את ליבם כמו שאראס. בשנתיים בלבד בתל אביב זכה בכל התארים האפשריים ופיזר כריזמה וקסם שכוכבי על אחרים לא פיזרו בכל הקריירה. (ת)הילתו של שאראס זהרה למרחקים. אפילו לארי בירד הגיע לכבודו עד היכל נוקיה. זמן קצר לאחר מכן אף דאג להחתימו באינדיאנה פייסרס.
אבל כל מה שהצליח לשאראס באירופה, הלך לו הפוך ב-NBA. העין העקומה הפכה לעיוורת, הסלים החשובים לא צללו, המנהיגות הייתה לבכיינות, השחצנות החיובית לשלילית. בתחילה שאראס עוד קיבל קרדיט יחסית נרחב הודות להתערבותו של בירד, אך עם הזמן פסק המאמן ריק קרלייל להעניק לו אשראי. גם התקווה כי בגולדן סטייט תחת דון נלסון - מאמן התקפי ויצירתי שאוהב אירופיים - שאראס יפרח לפתע אף היא נגוזה כאשר נלסון פסל אותו על סעיף חוסר אתלטיות.
"שאראס סבל מחוסר מזל בקבוצות בהן שיחק", טוען דייויד בלאט, "מצד שני הוא הגיע ל-NBA מאוחר מדי והיה לו קשה לעשות את ההתאמות הנדרשות בשלב כזה קריירה". כאשר שאראס הבין את הפרינציפ והחליט ששנתיים ו-8 מיליון דולר ברוטו בבנק מיצו את החוויה האמריקנית שלו , לא חסרו קבוצות שהתחרו על שירותיו. מי שזכתה בו לבסוף הייתה זו שלדברי בלאט "הציעה לו את ההזדמנות הטובה ביותר לזכות בתארים בשילוב עם תנאים כלכליים מעולים".
פנאתינייקוס זכתה לפני שנתיים בטרבל היסטורי: אליפות, גביע ויורוליג. זה לא מנע מבעדה לשלם לשאראס משכורת שאף ספורטאי ביוון לא קיבל בהיסטוריה. לשכר האגדי היו שלוש סיבות עיקריות: 1. האחים פבלוס ות'נסיס יאנקופולוס, בעלי הקבוצה, לא ממש סופרים כסף. 2. פאו ראתה בשאראס את גדול השחקנים באירופה ומי שיכול לשפר משמעותית את הקבוצה. 3. אולימפיאקוס, מאומנת אז על-ידי פיני גרשון, ניסתה לפתות את שאראס במשך חודש, ואין תחושה כמו להשפיל את היריבה השנואה. אם שלוש הסיבות הללו לא נראות לכם די ראויות, אתם כנראה צודקים. פנאתינייקוס, על כל פנים, מתחרטת כיום על המהלך הבזבזני והיהיר. "שאראס עד עכשיו לא ממש הצליח להתחבר לעיר, לקהל, למאמן, ולחבריו לקבוצה", טוען חריט'אנטיס, "זה לא שיש אתו בעיות דרמטיות, אבל ברור שלא מדובר בסיפור הצלחה".
בפאו יש רק בעל בית אחד
שאראס הצטרף לקבוצה החזקה באירופה. אתו היא אומנם זכתה באליפות שישית ברציפות ובגביע, אך הודחה מהיורוליג בשלב הטופ 16, כשלון חריף במושגים של פנאתינייקוס. שאראס מן הסתם אינו האשם היחיד בכשלון, אך באתונה ציפו להרבה ליותר ממנו. "שאראס עדיין סופרסאטר" אומר בלאט, "אבל הוא בן 32 והזמן לא מחכה לאף אחד". בפאו כבר חוששים כי הם תקועים עם שחקן מזדקן שאינו מסוגל או רוצה להתאים עצמו למציאות חדשה. והמציאות היא ששאראס אינו בעל הבית היחיד על המגרש.
"במכבי היה לו כל הזמן את הכדור ביד ובנבחרת ליטא הוא יכול להחליט באיזו דקה הוא יוצא ובאיזו דקה הוא נכנס", מסביר העיתונאי ואסיליס פפנדראו, "בפאו יש רק בעל בית אחד, וקוראים לו זלימיר אובראדוביץ'". המאמן הסרבי האגדי רצה את שאראס אצלו, אבל לא היה מוכן לאפשר לו לשנות את תוכנית המשחק שלו. הכדורסל של פאו יחסית איטי ומתודי ואילו זה של שאראס מהיר ואימפרוביזורי. זה לא ממש מתחבר. גם העובדה שדיאמנטידיס אוהב ויודע להוליך כדור (וגם מקבל החלטות מצוין) והנטייה של ואסיליס ספאנוליס לקחת המון זריקות ולהיות האלפא דוג לא בדיוק הקלו לשאראס לפתח מנהיגות.
"התחרות הסמויה בין שאראס לספאנוליס הייתה הסיבה העיקרית לכך שפאו הודחה בשלב הטופ 16 של היורוליג", טוען פפנדריאו, "במשחק ההפסד לפרטיזן בבלגרד זה היה נראה שהם מתחרים ביניהם בכל פעולה. אם ספאנוליס זרק - שאראס זרק מיד אחריו; אם ספאנוליס ניסה לחדורו - שאראס מיד חדר אחריו. היו כאן שמועות חזקות שלאחר המשחק אובראדוביץ' לקח אותם לשיחה קשה בשש עיניים. ובאמת אח"כ יכולת לראות קצת יותר שיתוף פעולה. זה לא שהם היו מסוכסכים, אפילו ראיתי אותם מבלים יחד באתונה כמה פעמים. אבל על המגרש הכימיה ביניהם פשוט לא עבדה".
אם שאראס תוסכל בעונה שעברה ממיעוט דקות ומכך שפעמים רבות לא פתח בחמישייה, אז השנה עשוי תסכולו להחריף בעקבות צירופו של דרו ניקולאס לקבוצה. הכוכב של אפס פילזן הוא מטרה של פאו כבר כמה שנים. "יש לו יד מעולה, רוח לחימה, ואובראדוביץ' חושב שהוא קילר", טוען חריט'אנטיס, "זה יכול לפגוע במעמדו של שאראס. מצד שני, זה יכול לעזור לו אם יטפח איתו שיתוף פעולה טוב יותר מזה שיש לו עם דיאמנטידיס וספאנוליס".
הדיווה מליטא
גם אם שאראס יפתור את הבעיות המקצועיות שלו בפנאתינייקוס, לא בטוח שזה ישפר את מעמדו בקרב האוהדים. למרות דמיון מסוים בין הישראלים ליוונים, בין אוהדי הכדורסל בשתי המדינות הללו קיימים גם הבדלים. לא כל מי שאהוב כאן, פופולרי ביוון. השטיק של פיני גרשון לא עבד על אוהדי אולימפיאקוס שגירשו אותו בבושת פנים. שאראס עדיין רחוק מהמצב הזה, אבל ביוון לא משתגעים על מי שהם מכנים "הדיווה מליטא".
"תמיד יש לשאראס מה לומר", טוען פפנדראו, "הדרכות, הערות, טרוניות - כל דבר, כל הזמן, עם כל אחד. המאמן, עוזרי המאמן, חברים לקבוצה. במשחקים הוא לא מפסיק לדבר עם השופטים ויש כאלה שנשבעים שהוא מדבר לכדור". הקהל היווני מזדהה עם אכפתיות וטירוף, אך הוא גם מעריך צניעות, והתנהגותו של שאראס פטרונית מדי לטעמים. "צריך להבין", מסביר חרי'טאנטיס, "פנאתינייקוס היא קודם כל הקבוצה של אלברטיס, דיאמנטידיס וספאנוליס. שאראס, עם כל הכבוד, לעולם לא יגיע למעמדם. עבור הקהל של מכבי הוא היה אלוהים, כאן הוא עוד שחקן".