וידוי קטן: אני אוהב שוקולד ועוגות גבינה. טוב, האמת היא שאני מת על עוגות באופן כללי, אבל ביפו מצאתי מישהו שאוהב אותן אפילו יותר ממני, ולמעשה מאוהב בעוגות.
הסבה מקצועית היא לא דבר פשוט, אך לפני שש שנים החליט משה אהובי (הבהרה: מדובר בשם משפחתו, למרות שאני ובת לוויתי בהחלט התאהבנו בו) להפוך תחביב למקצוע, להגשים חלום ולהיות קונדיטור. בהתחלה התפרסמו העוגות הביתיות שלו בקרב שכנים ומכרים בלבד, אך לא חלף זמן רב בטרם החל למכור אותן בשוק האוכל, לא רחוק מביתו. לפני ארבע שנים מצא מאפיה נטושה חבויה בלב יפו ושיפץ אותה בידיים אוהבות עד שפתח את החנות הראשונה שלו. לפני כשנה, בעקבות הצלחת המקום (ששיגשג למרות נטייתו הבלתי-נשלטת של משה לחלק עוגות ועוגיות בחינם...) ובלחץ קהל הלקוחות, הרחיב משה את המאפיה ואיחד אותה עם החנות הסמוכה. עכשיו זו לא בדיוק קונדיטוריה ולא בדיוק מאפיה, אלא בפשטות - 'פיס אוף קייק'.
את כל זאת סיפר לנו משה, איש מקסים וחייכן, בעוד שנינו זוללים מעוגת הפרג הטובה ביותר שטעמתי מימיי: מתמוססת בפה כמו שוקולד עשיר ולא משאירה גרגרים בין השיניים (והרי זו הסיבה שאני נמנע מעוגות פרג בדרך כלל). בפה מלא, אגב גרגורי הנאה, שאלתי אותו לפשר הסוד. הוא חייך וסיפר לי שבלב המאפיה הנטושה מצא מטחנת פרג עתיקה בת שמונים - שגם אותה שיפץ באהבה האופיינית לו - ואת הפרג הוא טוחן פעמיים במיוחד כדי לוודא שלא יישארו גרגרים (מחיר העוגה: 45 שקל לק"ג).
החנות היפה בולטת מתוך הרקע היפואי והעיצוב הפנימי פשוט, נקי ומוקפד, ובעיקר נותן למוצרים לעצב את החלל, ולא להיפך. את פנינו קידם מגוון מרשים, בהתחשב בגודלו של המקום: עוגות, עוגיות, קישים, לחמים - רובם מבוססים על אותם מתכונים ביתיים שמשה השתמש בהם בתחילת דרכו.
אך החזות החיצונית אינה חושפת את היופי האמיתי שמסתתר במטבח. משה לקח אותנו לסיור במאפיה ושם התברר לנו כי הצוות מורכב רובו ככולו מאנשים קשי-יום שהמזל לא תמיד האיר להם פנים. משה (שופט אופי מצויין, על-פי העדויות) אוסף אליו את "אלה שיש להם את העיניים הכי טובות", כדבריו, ונותן להם הזדמנות: מתחילים באריזה או בניקיון ועם הזמן לומדים להכין עוגות. יהודים, מוסלמים ונוצרים עובדים ביחד במאפיה בדו-קיום שליו שעומד איתן מול הסערות האחרונות ומכל עבר נשמע בליל של עברית, ערבית ואנגלית ובעיקר צחוק.
במצב רוח מרומם חזרנו אל החנות עצמה, לחלק לו חיכינו כל-כך (ואני בטוח שגם אתם) מהרגע בו דרכנו במקום - טעימות ממגוון המאפים. על עוגת הפרג המפורסמת כבר שמעתם, אך מלבדה יש עוגות רבות נוספות, ובין היתר עוגת שמרים מעולה (35 שקל) ו'עוגת אקסטרים' העשויה שכבות שוקולד עם קרם נוגט, וניל ופקאן, שלצערנו נגמרה במהלך החגים (לא מפתיע) אך הבטיחה שנשוב לביקור חוזר כדי לנסות אותה. מבין מגוון עוגיות (20-30 שקל לקופסה) ניסינו את עוגיות הטחינה (28 שקל) שהיו נימוחות וחמאתיות. טעמנו גם מגליליות פריכות ממולאות קרם (3 שקל ליחידה) שיכולות להיות חטיף נהדר לילדים. הבאה בתור הייתה עוגת שטולן (32 קשל לכיכר) - עוגת חג-מולד גרמנית מסורתית, יבשה במרקמה ובעלת טעם מתוק-חמצמץ, שופעת צימוקים ושקדים. מדובר בעוגה למביני דבר, ולטעמי זו העוגה המושלמת לכרסם לצד כוס קפה. עוד אופים במקום עוגות ועוגיות ללא סוכר, ומי שמעדיף את הפחמימות שלו לא מתוקות - יוכל לנסות את מגוון הלחמים והמאפים, מתוכם ניסינו את קיש הבטטה (18 שקל) שעטוף בבצק פריך וטעים.
מרוממי-רוח ורמת סוכר בדם עזבנו את המקום בצער, אך הבטחנו לשוב, ברגע שיחדשו את מלאי עוגות ה'אקסטרים'.