מיום שני השבוע לא מצא הרב עמוס נתנאל מנוח וביקש לשוחח עם לוחמי השריון שירו בשוגג את הפגז שהרג את בנו, סרן יהונתן נתנאל, סמ"פ בחטיבת הצנחנים, במהלך הפעילות הקרקעית בצפון רצועת עזה. "היה לי חשוב מאוד לדבר איתם לפני כניסת השבת", הוא מספר בלעדית לאתר צה"ל זמן קצר לאחר קיום השיחה. "דיברתי עם כמה אנשים וביקשתי מהם לחבר שיחה בנינו, זה העיק על המשפחה והרגשנו צורך פנימי עמוק כדי שהשיחה תתבצע לפני כניסת השבת והם יקבלו מסר מאיתנו".
גורמים ברבנות הצבאית מילאו (יום ו', 9.1.09) את בקשת הרב נתנאל: הם איתרו בשטח הלחימה את מפקד המחלקה ומפקד הטנק שירו בשוגג את הפגז ממנו נהרג סרן יהונתן ז"ל, וחיברו אותם לאביו בשיחה טלפונית, כשעה לפני כניסת השבת, באמצעות מכשירי הקשר הצה"ליים.
"דיברתי בטלפון עם המפקד והתותחן ואמרתי להם שלא הם הרגו את יוני", משחזר הרב נתנאל. "יוני מת על קידוש השם בזמן שבשמיים נקבע לו הזמן לחיות על הארץ. הם רק היו מלאכים טהורים שהוציאו זאת אל הפועל. יש כל מיני מלאכים, והם היו המלאכים שנבחרו למשימה הזאת. עדיף וטוב שהידיים הטהורות שלהם הם שפגעו בו ולא יד אויב טמאה של רשעים, כי רשעים לא יכלו לפגוע בו".
"המשכתי ואמרתי להם שאנחנו יודעים שיוני נפל מאש כוחותינו, אנחנו יודעים שזה חלק מהמערכה וחלק מהקרבות, ושאי אפשר להימלט מהדבר הזה. זה קיים בכל המלחמות, וזה חלק מהיכולת של צה"ל להכריע את האויב בשדה הקרב. ועל דעת כן, גם יוני יצא למלחמה הזאת, ועל דעת כן אנחנו שלחנו אותו לשם ואנחנו מבינים שדבר כזה יכול לקרות. אמרתי להם בשיחה שאנחנו מקבלים על עצמנו את הדבר הזה כחלק מההכרעה של הקרב ואנחנו מחבקים אותם ואוהבים אותם".
"בסוף השיחה פניתי למפקד המחלקה וביקשתי ממנו שיעשה כל מאמץ אחרי שיגמרו הקרבות, כדי שהוא וכל הצוות שלו יבואו אלינו הביתה, שנפגוש אותם ונחבק אותם ונגיד להם שלמרות כל הקושי והכאב אנחנו אוהבים אותם ואנחנו מבינים את המציאות הזאת ומקבלים אותה".
- מה התחושות שעולות במהלך שיחה כזאת?
"קודם כל, לא דיברתי רק בשמי אלא גם בשם אמא של יוני, האחים שלו וגם אישתו ובתו התינוקת, וזה לא היה קל. הערכתי מאוד שהם היו מוכנים לעשות את המאמץ הכבד כדי שהשיחה הזאת תתקיים, והם אמרו שזה עודד את רוחם והם יעבירו את הדברים האלו הלאה לכל הצוותים שלוחמים עכשיו בשטח. הייתה לנו מועקה לפני השבת, ואחרי שקיימתי איתם את השיחה בטלפון זה שחרר אותנו והבנו שהם קיבלו את המסר. היה חשוב לנו שהמסר יעבור בכל העוצמה והתחושה שלי הייתה שהוא אכן עבר ולכן הרגשתי הקלה גדולה. בסוף השיחה נפרדנו בברכת שבת שלום הדדית ותחושה של עידוד וחיזוק הדדי".
- קיים בך כעס על הלוחמים שירו את הפגז או על צה"ל?
"ממש לא, אין בנו כעס, להפך. אנחנו מבינים. בעצמי הייתי מ"פ בצבא ואני מבין את מורכבות הלחימה הזאת ואנחנו נמשיך, יש דברים שהם בלתי נמנעים. יוני בכל מקרה מת על קידוש השם כחלק מהקרב, וזה כבר לא כל כך משנה אם זה כך או אחרת".
"יוני הוא בחור שגדל על הברכיים של הציונות הדתית לאומית, הוא למד שלוש שנים במכינה הקדם צבאית של "עלי", לאחר מכן התגייס ליחידת מגלן וסיים את מסלול ההכשרה בהצלחה וגם סיים כסמל גדודי מצטיין. בחופשת השחרור שלו מצה"ל הוא החליט לצאת לקורס קצינים, אז הוא עבר קורס קצינים וסיים גם אותו בהצטיינות. בסוף הקורס הוא בחר שלא לחזור ליחידה, אלא לשרת בגדודים כי שם הוא הרגיש שהתרומה שלו תהיה יותר משמעותית. גם כסמ"פ ביחידת הצנחנים הוא הצטיין, הוא היה מצטיין חטיבתי והוא היה מאוד נערץ וקשוב לחיילים שלו. הוא אהב את החיילים שלו כמו הילדים שלו, הוא דאג להם, טיפח אותם מאוד והוביל קדימה את המחלקה והכוחות עליהם הוא פיקד".