בזמן ש"שושלת טיודור" נופשת, מציעה הטלוויזיה הבריטית, באמצעות יס סטארס דרמה, סיפור על משפחת מלוכה אחרת של אנגליה, בדיונית, מודרנית והרבה פחות חשקנית ותאוות דם מזו של מלוכת הנרי השמיני. בתחילת הסדרה המלך מת. יחי המלך החדש! כמו הנסיכים הנוכחיים, שני בני המלך צעירים יפים, וכמו כל סרט הוליוודי על הנושא - הם מעדיפים לבלות במועדוני לילה (התחפשות בתלבושת נאצית עוד לא נרשמה בסדרה הבדיונית) מאשר לצפות באופרה או ללכת למקלט להומלסים, כפי שהם אמורים לעשות.
המלך החדש, ריצ'ארד הרביעי (רופרט אוונס), הוא אומנם מין כפיל של בראד פיט, שנתפס ערב הלוויה של אביו מתמזמז עם חברתו על כס המלכות, אבל עד מהרה מתברר שהוא בחור כארז. בראיון בשידור חי שהוא יוזם (באיי-טי-וי, הרשת המשדרת את הסדרה בבריטניה) עם ברקודה אנגלייה, הוא מוכיח את נאמנותו הפטריוטית בנאום פוטוגני, שמעלה דמעות בעיניהם של 53% מהציבור, לפי סקר של סקיי שנערך מיד אחריו.
שאר ה-47% יכולים לשמש כלים בידיה של אחותו אלינור (סופי וינקלמן), שזוממת להפיל את אחיה ואף גרוע מזה (ניצני שושלת טיודור הרצחנית בכל זאת מבצבצים לרגע). הסדרה אינה רק "כסף, דארלינג" לאנגלים, כלומר עשירה וראוותנית, היא גם מתרחשת בעולם המשרתים של האדונים (שבהנגדה רק מעצימים את עושרם של אלה). המשרתים (או כדברי המלך עוזרים אישיים ועובדים) חוגגים במשחקי פוקר מופקרים ועסוקים בהדלפת מידע לתקשורת וכתיבת ספרי זיכרונות על התקופה שנכחו בארמון. לעולם - כפי שמסבירה אלינור לעוזרה הנאמן והאוהב סיימון (דייוויד הארווד), הם אינם המאהבים של בני המלוכה.
"הארמון" היא אופרת סבון הרחוקה מלהיות סאטירה. שושלות המלוכה האמיתיות של אנגליה נדמות מעניינות קצת יותר, אבל אולי לא הנוכחית. במגבלותיה אפשר ליהנות מבאי הארמון הזה.
"הארמון". יס סטארס דרמה, 21:00