חודש לפני עלייתו לאקרנים ברחבי הגלקסיה, יצא "סטאר טרק" - הניסיון הנועז של ג'יי ג'יי אברמס ("משימה בלתי אפשרית 3", סדרת הטלוויזיה "אבודים") לברוא מחדש את סדרת המד"ב הותיקה והנערצת - לסיבוב השקה ברחבי כדור הארץ.
הסיבוב התחיל בסידני, אוסטרליה, בראשית החודש, והסתיים בלונדון, בשבוע שעבר. בין עצירות במוסקבה, פריז וברלין, מצאו הסרט (שיעלה בארץ ב-7 למאי), וכמה מכוכביו הזוטרים, את דרכם גם לאמסטרדם, לפרימיירה הולנדית חגיגית. לשמחתי, גם אני מצאתי את דרכי לשם.
אולי זה המקום להודות שאף פעם לא הייתי פריק גדול של "סטאר טרק" - לא של הסדרות, ולא של הסרטים. כלומר ראיתי אותם, ולפעמים גם נהניתי מהם, אבל תמיד הייתי הרבה יותר בקטע של הטרילוגיה המקורית של "מלחמת הכוכבים". גם אברמס מסתבר.
בראיונות שפיזר לאחרונה סיפר אברמס שמעולם לא היה מעריץ של סדרת הטלוויזיה המקורית (שנוצרה בשנות השישים בידי ג'ין רודנברי, ושהולידה אינספור סרטים, סדרות בת, ספרים, משחקי מחשב וכיו"ב). גם הוא היה מאלה שתמיד ראו ב"סטאר טרק" סוג של "מלחמת הכוכבים" לעניים. מאלה שתמיד חשבו שהאן סולו שם את קפטן קירק בכיס הקטן, שהמילניום פאלקון אוכלת את האנטרפרייז בלי מלח, ושבובה פט הרבה יותר מגניב מריקרדו מונטבלאן ב-"Star Trek II: The Wrath of Kahn".
מי שזקוק להוכחה נוספת לכך שאברמס מעריץ (או לפחות העריץ) את האדמה שג'ורג' לוקאס הולך עליה (או לפחות הלך עליה) מוזמן להידרש לפרק האחרון של "אבודים", ששודר בארצות הברית בשבוע שעבר (הפרק נקרא "Some Like it Hoth", על שם הכוכב המושלג מ"האימפריה מכה שנית", ומכיל מונולוג נרגש ומעט משומש שמוגש בידי הרלי, ושעוסק במעלות ובמגרעות של הטרילוגיה הקדושה).
אבל העדפות אישיות (ומוצדקות) אלה ממש לא הפריעו לאברמס במשימתו לחלץ את האנטרפרייז ממגרש הגרוטאות, ולהפוך אותה לרלוונטית שוב. להפך. הן רק סייעו לו להצליח. שכן כנגד כל הסיכויים והציפיות, "סטאר טרק" החדש הוא אופרת חלל קצבית, מהוקצעת ומפעימה. הוא סרט שברגעיו הטובים יותר ממזכיר את סדרת הסרטים המופלאה ההיא. הוא כל מה ש"אימת הפנטום" כל כך רצה להיות (וכל מה שאנחנו כל כך רצינו וקיווינו שיהיה). כן, "סטאר טרק" החדש הוא, לטעמי לפחות, הסרט הטוב בסדרת "סטאר טרק". ואין ספק שמדובר בסרט החלל הטוב ביותר מזה עשור לפחות.
אם לא די בכך, לא רק שמאוכזבי "אימת הפנטום" ייצאו מ"סטאר טרק" עם חוויה מתקנת, הרי שגם ה-Trekkies הפנאטים צפויים לבוא על סיפוקם. כי אברמס והכותבים שלו (רוברטו אורקי ואלכס קורצמן) לגמרי עושים להם כבוד.