מהפך דרמטי בגמר "אמריקן איידול": בהפתעה הגדולה בתולדות התוכנית, הפסיד הפייבוריט אדם למברט לכריס אלן בפרק הגמר של "אמריקן איידול". פרק הגמר של "אמריקן איידול", ששודר אמש בארצות הברית, זכה להיענות שיא: כמעט 100 מיליון אמריקנים הצביעו לאחד משני המועמדים הסופיים, אדם למברט וכריס אלן. הייתה זו הצבעה דרמטית, הרבה יותר מזו שאפיינה את העונות הקודמות של התוכנית, בשל אופיים המובחן של שני המתמודדים בגמר ושל משמעות הבחירה בהם.
שוב ושוב הזכיר סיימון קאוול, השופט הדומיננטי בתחרות, שבחירת המועמדים צריכה להיקבע על-סמך יכולת השירה שלהם. אולם הצורך התכוף בתזכורות מסוג זה - וגם הצביעות שגלומה בהם - מבהירה שהעניין העצום שמעוררת אמריקן איידול בארצות הברית אינו נוגע רק למידת הזיופים או לרמת העיבודים של השירים בתחרות. זו תחרות, שהופכת - במיוחד ככל שהיא מתקדמת - להצהרת כוח של זהות אמריקנית, ולבחירה פוליטית שמסמנת את הזהות הזו במושגים איקונים וסמליים: אמריקן איידול בוחרת את ה"כוכב" שמגלם את התרבות האמריקנית באופן המושלם ביותר ומשקף את ערכיה.
משום כך, ההתמודדות של העונה שנחתמה אתמול, השמינית במספר, הייתה מרתקת יותר מקודמותיה. הסיבה לכך היא שאדם למברט, המועמד המוכשר ביותר מבין המתחרים, שהיה נועז, יצירתי וכריזמטי ללא שיעור ביחס למתחריו, הוא בחור יהודי מלוס אנג'לס עם נטייה קלה להשמנה, גינונים תיאטרליים במובהק, ואינספור סרטונים ברשת שמציגים אותו מתנשק עם בן זוגו ומופיע בהופעות קברט ראוותניות כשהוא לבוש בדראג. מולו התמודד כריס אלן בן ה-23, נוצרי אדוק וסטודנט למנהל עסקים מארקנסו, שהתאפיין בקול נעים וצנוע, בפנים חמודים להפליא ובעיקר באשתו הבלונדינית, שהריעה לו מהקהל.
כריס אלן היה שחקן משנה בתוכנית הגמר; ההצבעה ההמונית הייתה בעד או נגד אדם למברט, וסביב ההכרעה הזו - שהפכה חיש מהר לסוגיה פוליטית, ולא אמנותית - רועשת אמריקה בבוקר שאחרי. האם ייתכן "אמריקן איידול" הומו? האם מתמודד, שמופיע על במת התוכנית הנצפית ביותר בארצות הברית, כשציפורניו משוחות בלק כהה ועיניו משוחות באיילנייר, יכול לאכלס את סיפור הגשמת החלום האמריקני?
בשבועות האחרונים התגייסו מובילי דעת קהל מהימין הנוצרי לקדם את כריס אלן; דרשות יום ראשון בכנסיות, כמו-גם מתנדבים שעברו מבית לבית, ביקשו להזהיר מפני הבחירה ההרסנית באדם למברט ומפני האיום שהיא מהווה ביחס לערכי המשפחה האמריקנית. מנגד, העיתונות הליברלית, בשיתוף אמנים וזמרי פופ מובילים, קידמו את למברט; קייטי פרי, זמרת הפופ המצליחה, אף התארחה בחצי הגמר כשהיא עטויה גלימה שעליה מתנוסס שמו. לא מעט אזכורים של ברק אובמה עלו בהקשר ללמברט: הדמוקרטיה האמריקנית מאפשרת לאדם שחור לכהן כנשיא; האם אותה דמוקרטיה, כפי שמתווכת דרך "בחירת הקהל", יכולה להציב הומו מוחצן - ולו לרגע - במוקד של חזיון פופולרי ומשפחתי?
עדיין לא, מסתבר. הצבעת המחאה כנגד למברט הכריעה את הכף, בניגוד לסקרים ולתחזיות; כריס אלן זכה בתחרות, ומלמל ברגעים שלאחר הזכייה שאדם למברט ראוי יותר ממנו. הוא צודק, כמובן, וגם אין ספק שההצלחה המסחרית העתידית שמורה ליריבו.
באופן אירוני למדי, הוקרנו ברגעים שלפני ההכתרה תמונות משלב המיונים בתוכנית, שבו צורחים בקול אחד עשרות אלפי בני אדם "אני אהיה הכוכב האמריקני הבא!". המצלמה נעה על-פני המון האדם האנונימי הזה כדי לייצר רגע מושלם של אידיאולוגיה קפיטליסטית אדוקה וקנאית; בסיפור הסינדרלה של "אמריקן איידול" הרי כל אחד יכול להיות כוכב, ואין זה משנה מה מעמדו, צבע עורו או מאיזו עיירה נידחת הוא מגיע. אולם כאשר המצלמה חגה סביב כריס אלן הנרגש, נפער סדק בסיפור הזה: פוליטיקה של מיניות, של גבריות ושל דת עדיין מצנזרת את החלום האמריקני ומסמנת את גבולותיו. תשאלו את אדם למברט.