חכו שניה. רגע לפני שאתם מתמכרים לעונה השביעית של "כוכב נולד", דקה לפני שאתם מבטלים את התוכניות שלכם וצוללים בחדווה לריאליטי המוזיקלי של "קשת", שנייה לפני שאתם שוברים עוד תוכנית חיסכון על סמסים שיביאו את המתמודד האהוב עליכם לגמר - זה הזמן לשאול את השאלה החשובה באמת: איך זה, שמכל העונות של כוכב נולד לאורך השנים יצאו כל-כך מעט כוכבים?
מ-2003 אנחנו מסמסים. סימסנו לנינט, סימסנו להראל סקעת (ובסוף הראל מויאל ניצח), סימסנו לסעדו, סימסנו לג'קו וגם על בועז מעודה וישראל בר-און לא התקמצנו. סימסנו כמו משוגעים, כי האמנו בכוכבים שלנו. כי אהבנו אותם. כי רצינו שהם יזכו. אלא שאחרי שהעשן התפוגג, אחרי השערים בעיתוני הבידור ותמונות הפפראצי במדורי הרכילות, נותרנו לבד בחושך. בשקט. מרבית הכוכבים שיצאו מכוכב נולד נעלמו כלא היו - גם אלו שהוציאו אלבום, לא הצליחו להותיר חותם על המוזיקה הישראלית או על התרבות שלה. מאף אחד מהם לא יצאה הבשורה המוזיקלית הבאה. לעזאזל, אפילו סתם אלבום כייפי לא יצא לנו מזה.
ואל תקפצו עם נינט. נינה היא תופעה חד-פעמית, כוכבת אמיתית שנמצאת כל-כך הרבה רמות מעל השאר, שקשה להאמין שמדובר בתוצרים של אותה תוכנית. מאז נינט, ובעצם, מאז התוכנית הראשונה שגילתה לנו גם את שירי מימון ואת שי גבסו, אף כוכב לא נולד בכוכב נולד.
רק לאחרונה התבשרנו כי ישראל בר-און, הזוכה בעונה השישית, וליבי רן, שהגיע למקום השני באותה עונה, משיקים אלבומים חדשים. ובכן, כל הכבוד להם, אבל הם מעט מדי ומאוחר מדי - אף אחד לא ישב בנשימה עצורה וחיכה שמישהו מהם ישחרר את הסינגל הראשון לרדיו, אף אחד לא חיכה לבשורה שלהם, פשוט כי אין להם בשורה. הרשו לי להמר שגם האלבומים האלו, כמו מרבית האלבומים שהוציאו כוכבי "כוכב נולד", לא יהפכו ללהיט.
בגרסה האמריקנית, רק למקרה שתהיתם, המצב שונה בתכלית. אמריקן איידול ממשיכה לספק את הכוכב השנתי שלה ואמריקה ממשיכה לקנות את האלבומים שלו ללא הבדל דת, גזע ומין. קלי קלקרסון וקארי אנדרווד, רובן סטאדרד וג'ורדין ספארקס - כולם חיים ובועטים, מקליטים ומופיעים, ומראים את המשמעות האמריקנית למילה "איידול".
אולי האשמה מוטלת על יוצרי התוכנית, שלא מצליחים למצוא כשרונות גדולים מספיק ולא משכילים למצות בזמן את הפוטנציאל של הזוכים ולהפוך אותם מאנשים מוּכרים שיודעים לשיר, לכוכבים של ממש. אולי "טדי הפקות" צריכה לחשוב מחדש על הדרך שבה היא ממיינת את המתמודדים, על הדרך בה היא מעבירה אותם בסרט הנע של המכונה המשומנת שהיא כוכב נולד, על האופן שבו היא מלבישה, ממתגת ומוכרת אותם לציבור.
ואולי אלה אנחנו, שמתעניינים ב"כוכב נולד" רק כל עוד היא משודרת ועוברים לעניין הבא ברגע שהיא יורדת מהאוויר. אנחנו, הקהל שמאוהב כל-כך בתרבות האינסטנט ובו בזמן מנוון על-ידה, נטול כל יכולת לאהוב ולהתעניין במשהו באמת, לאורך זמן. אולי בעודף הריאליטי, הפרומואים, ה"חשיפות" והראיונות העמוקים איבדנו את היכולת להבדיל בין נינט וסקעת לוויקה ודן מנו. אנחנו מתעניינים בכוכבים הנולדים שלנו כל עוד הם מפורסמים והם מפורסמים כל עוד אנחנו מתעניינים בהם - המוזיקה שהם עושים היא אולי רק עוד פריט זניח במעגל הזה.