"הפחד הוא אם המוסר", פרידריך ניטשה, מעבר לטוב ולרע.
היה זה, יש לציין, אחלה פרק של הישרדות. והוא היה כזה כיוון שבמרכזו עמד המאבק הקלאסי בין הטוב והרע, בין היפה והמכוער, בין האצילי לגרוטסקי, בין האהוד לבזוי. מאבק שטחי מספיק כדי שיהיה קליט, וברור דיו כדי שייצור מתח. והדרמה תמיד גדולה יותר כשהרעים מנצחים.
הרבה דברים אפשר לומר על זיו: הוא עילג, הוא אגוצנט, הוא גס רוח. אבל האמת היא שבפרק הזה גילינו משהו הרבה יותר משמעותי: זיו פשוט מפחיד. כשהוא אומר בפעם הרביעית שמי שבוגד בו ישלם מהר ובמזומן, הוא מזכיר במובן מסויים את מנהיג "האחרים" ב"אבודים", בן: אותו טירוף רק בלי האינטליגנציה. או במילים יותר אקטואליות: לא הייתי רוצה לפגוש בו בספסל על חוף הים כשהוא שיכור.
זיו ושי, שני הקוזאקים, פשוט מטילים את אימתם על השבט. זה, לעת עתה, סוד ההישרדות שלהם. כי הפחד מוליד קוד מוסרי, או כפי שניסח זאת זיו בעצמו: "בברית לא בוגדים, זו ברית עד המוות". ואין ספק שבכל אחד מהמתמודדים והצופים עברה לרגע המחשבה שאולי הוא מתכוון לכך ברצינות.
הפחד הזה עבד בצורה הכי ברורה על הדס. הדס חיה בספר. קודם זה היה "החוף", השבוע "חכמת הבייגלה", אבל עמוק בפנים היא מפחדת לסיים כמו חזרזיר מ"בעל זבוב". הינה סצינה בידיונית: זיו תולש את המשקפיים של הדס כתחליף לאבן האש. או אולי לא כל-כך בידיונית.
לכן, למרות שרשרת החסינות על הצוואר, הדס נעצה סכין בגב של נועה כדי לא לעצבן את "הברית". זה היה, תרתי משמע, פחד הישרדותי. אבל הדס צריכה לדעת שלא משנה איך תצביע, היא בכל מקרה לא בברית. לכן, היא צריכה לעשות הכל כדי לשבור אותה, מהר ככל שניתן.
אין לנו אלא להצטער על לכתה של נועה, כיוון שהיא השאירה רושם אלגנטי ואינטליגנטי, שתי תכונות שטרם הפציעו בעונה זו. היא קלטה מהר מאוד את מצבה הבעייתי, זיהתה היטב את הרבדים החברתיים, הצליחה לגעת באנשים הנכונים ולכוון את האש בצורה ממוקדת אל האדם עם סיכויי ההישרדות הנמוכים ביותר - מהלכים שמעידים על תחכום, עוד מצרך נדיר בפיליפינים. למזלה האי הנעלם הוא טוויסט כל-כך לא סופי, שלכל אחד יש עוד סיכוי לחזור למשחק.
לכאורה, שי הוא האיש החזק בקאראו כרגע. הוא הקים את הברית. הוא כביכול מושך בחוטים (אם כי לשלוח את זיו לנבוח על יעל ונטלי נקרא, בחוגים מסויימים, "סחיטה באיומים"), אבל כל המהלכים שלו מגושמים. וחמור מכך: יש לו ברית צמודה מדי עם זיו. זיו הוא רימון רסס שמועד להתפוצץ. ושי מתעקש ללכת איתו בתוך התחתונים.
אחרי לכתה של נועה, מכל חברי השבט כדאי לשים לב ליעל, שנראית כמו נטע-לי של העונה הזו: היא יפה. היא יודעת שהיא יפה. היא משתמשת ביופי שלה לבצע מניפולציות, ויותר מכל - היא כל-כך מאוהבת בעצמה שהיא תהיה נאמנה לעצמה בלבד. קצת פחות שאננות והיא עשויה להגיע רחוק.
ולסיום, החידה השבועית לילד: איה אבי? מה בדיוק הוא עשה בשלושת הימים האלה על האי? התגעגע למיטל? הלך לדוג עם ששת ורובינזון קרוזו? נלחם בגרילת אבו סייף? כאילו, איך יתכן שפרק שלם לא שומעים ממנו כלום? מזל שהוא הספיק להגיע למועצת השבט, כדי שניזכר בקיומו, שם הוא גם הפגין חשיבה אסטרטגית יוצאת דופן: הוא הצביע ליעל "שלא בטוחה בברית" - מהלך שבעצמו פוגע בברית שלו כי הוא מקטין את הסיכוי שנועה תודח. השאלה אם הוא מודע לפרדוקס שבעניין. התשובה היא כנראה שלא.