ליבי בגנו, שכותבת את הטור של הישרדות, יצאה לחופשה נחמדה והשאירה אותי למלא את המשבצת השבועית. "אבל אף פעם לא ראית הישרדות הישראלית" אמרתי לה. "אל תדאג, אתה תשרוד", היא אמרה, חייכה ועלתה על המטוס שלקח אותה רחוק מכאן. ומאז אני פה, מול ערוץ 10, מנסה להבין איך הגעתי לכאן ומי אלה חבורת הבכיינים האלה שאני צריך לחלוק איתם את השעה וחצי הקרובה. אלוהים... שעה וחצי שנראו כמו 36 יום על אי בודד.
הדבר הראשון שהצלחתי לזהות שם בג'ונגל, היו חבורת המלפפונים הזאת שמהם אמור לצאת השורד האחרון. קצת קשה לזהות מבין הגברים החסונים והנשים המלאות בכל טוב. בהחלט, נבחרו המתמודדים היותר עשויים ללא חת, גם אם כשהמילים יוצאות להם מהפה הם מתבכיינים בכל הזדמנות. סומנו ישר סבל חביב שהודיע שהוא גם דייג מעולה, וכמובן אדם נכה שכאילו הושם בתקווה שהמתחרים האחרים חסרי הטקט יוכלו לשאול אותו שאלות מביכות כגון "ראית את היד שלך עפה?". בתחום הנשים, גם הניסיון לזהות אחת שונה מהאחרות נחל כישלון חרוץ כשהבנתי שמלבד שכולן בלי שום יוצא מן הכלל בעלות חזה גדול במיוחד, דבר הבולט מאוד כשאנשים מסתובבים כל היום בביקיני, הן נראות גם רטובות במשך כל שעות היממה. אפילו כשהן ישנות נדמה שמישהו דואג להעביר על כולן איזה מטר קטן.
גם הניסיון לזהות משהו בתחום העלילתי של הפרק נחל כישלון חרוץ. אחת הבנות, אלוהים זוכר מי, נמצאת בתחתית סולם הברית שלהן. זה רע, כאמור. בנוסף, מישהו נוסף בגד בברית ישנה ומישהו חדש כרת ברית חדשה על פני הברית הישנה, או משהו כזה. במילים אחרות, החומר ממנו עשויים אפוסים על מלחמות עולם. במשימה השבועית, המאוד מרתקת, שתי הקבוצות היו צריכות לרוץ במים, לקחת קרשים, ולבנות מחסומים. הלו? שכחתם עם מי אתם מתעסקים? מי יותר טוב מאיתנו בבניית מחסומים? את הפרס הציג גיא זוארץ, שניחן בכל מה שצריך מנחה של הישרדות: כריזמה שכוללת שילוב נדיר בין קריין מבצעים בקניון למנחה בערוץ הקניות. אז גיא, ספר לנו מה הפרס? ציוד דיג חדשני? משקפת? מתמודד פופולרי מהישרדות האמריקני שינחה את הקבוצה בשם רופרט? אני קונה. רק תיתן לי מספר להזמנות.
וכמובן כמו כל מוצר שקניתם מערוץ הקניות, הציוד לא כזה עזר והמתמודד האמריקני השיג להם בקושי שני דגי לוקוס דלוחים שהמתמודדים התענגו עליהם משל היו אוליבר טוויסט בזמן אכילת המנה השנייה. באותו זמן אותו רופרט אמריקני חילק עצות מדהימות שאנשי השבט בלעו בשקיקה, נתן כמה שאגות ונעלם אל תוך הלילה. ומה עוד? זה הכל! אלה הפרטים שהצלחתי לדלות מן העלילה השבועית. נכון - הפרק הבא נראה הרבה יותר מעניין - מלחמות בוץ חסרות חוקים שעלולות להוביל, לפי הקדימון, לאורגיה לסבית המונית. או! עכשיו אתם מדברים. לפתע כל ההישרדות הזה נראה לא כזה רע. אולי אפילו נוח. קצת קשקושים על החיים, קצת בחורות שנראות כאילו בזה השנייה הן יצאו מהים, קצת מריבות, כמה גברים שמהלכים מסביב על-מנת להראות את המאצ'ואיות שלהם. כמו לגור במעון סטודנטים, שברור לכולם שאף אחד לא יסיים את האוניברסיטה. נכון, גם בגירסא האמריקנית לא קורה הרבה, אבל שם לפחות לא רואים את הזיעה הנוטפת מראשם של עורכי התוכן המנסים לחבר שעה וחצי של תוכנית משיממון קיומי אחד גדול, שבתוכו אפילו אין את הדרמה הכלולה בהדחה.
ככה זה - כשאוכלים אורז דלוח כל-כך הרבה ימים, גם ההבטחה לאיזה דג לוקוס מסכן תראה לך כמו סעודת מלכים. ובהיעדר היצע טלוויזיוני אחר, הישרדות היא הדג לוקוס הזה - דג אחד מסכן שנראה כמו קרפיון עלוב, אבל היי - לפחות קוראים לו "לוקוס".