שוק התקשורת בישראל רותח: מלבד סלקום, כל חברות התקשורת הגדולות החליפו ידיים בחצי השנה האחרונה. כמויות אדירות של כסף גויסו בחוב, החברות שנרכשו מונפו מעל הראש ובעלי השליטה החדשים עוסקים בהליכי שינוי ארגוני והצפת ערך בחברות שרכשו.
ראשונה שהחלה בתהליך הייתה חברת הוט, שעד לאחרונה לא היו לה בעלים דומיננטיים. בהוט השקיע פטריק דרהי, איש עסקים צרפתי בעל כמה חברות כבלים בצרפת ובמדינות נוספות באירופה, וניסיון רב בתחום. במאי 2008 רכש דרהי נתחים מהוט - תחילה מהבנקים (לאומי, הפועלים, דיסקונט והבינלאומי), ובאחרונה מקבוצת דלק. כעת מחזיק דרהי 44% מהחברה, בהשקעה מצטברת של 1.25 מיליארד שקלים, ועוד הזרוע נטויה.
שנייה להימכר הייתה חברת הסלולר פרטנר. באוגוסט האחרון החליטו בעלי החברה, תאגיד האצ'יסון מהונג קונג, למכור את החברה. לאחר מכרז שנמשך כמה שבועות היה זה איש העסקים אילן בן דב שרכש אותה תמורת 5.3 מיליארד שקלים.
לפני חודש נחשפה ב-TheMarker עסקת ענק נוספת: קבוצת איפקס-סבן-ארקין מכרה את חברת בזק לשאול אלוביץ' תמורת 6.5 מיליארד שקלים. המוכרים נפרדו מ-30.6% אחזקותיהם בחברה הממשלתית, שאותם רכשו לאחר תוכנית התייעלות של החברה ב-2005, וצבירת מיליארדי שקלים בדיבידנדים שמשכו לכיסם.
בעסקה הנוכחית, הרביעית במספר, רוכש יוסי מימן את חברת 012 סמייל תמורת 1.2 מיליארד שקלים.
בנוסף, בימים אלה מתקיים מכרז למכירת מירס, שאמור להסתיים בשבועות הקרובים. בעסקה החמישית במספר בשוק התקשורת יצטרך הרוכש לשלם כ-150 מיליון דולר לחברת מוטורולה, המחזיקה במירס. כמו-כן, אלוביץ' צפוי למכור את מניותיו ב-yes, בהיקף של 32%, בשל דרישות הגבלים העסקיים כחלק מההשתלטות שלו על בזק.
חסינות יוצאת דופן
לא בטוח שהמשק הישראלי יצא מהמיתון של השנה האחרונה - אבל דבר אחד ודאי: שוק התקשורת דילג מעליו. הוא גילה חסינות יוצאת דופן - ובשל כך זוכה להצלחה ועסקות רבות נחתמות.
נתוני הלמ"ס מראים כי ב-2006-1997 עלתה ההוצאה של משקי הבית על תקשורת בשיעור שנתי של 7.3% - ל-617 שקלים בממוצע בחודש. מנתוני משרד התקשורת עולה כי העלייה המשיכה גם ב-2008-2007, אז הכנסות החברות בענף כולו צמחו ביותר מ-4%. שורת ההכנסות של חברות התקשורת גם ב-2009 ממשיכה בעלייה. המשמעות היא שגם בתום השנה הזאת ניתן יהיה לראות עלייה בהוצאות משקי הבית על שירותי תקשורת.
הפעילות שרוכש מימן סובלת ממגמה מעורבת: בכל שנה צומח האינטרנט בכ-8%, אך תחום השיחות הבינלאומיות נסוג בכ-10% ב-2008-2007. תחום הסלולר, לעומת זאת, צובר כוח משמעותי על חשבון ענפים אחרים ומהווה כבר 57% מכלל מחזור המכירות המצטבר בשוק התקשורת. מימן עדיין לא נהנה מפעילות כזו, אבל ייתכן שירצה לפתח כזו במודל MVNO (מפעיל וירטואלי ללא תשתית, המשתמש בתשתיות של חברות הסלולר הקיימות).
עם סימני היציאה מהמיתון והתאוששות השווקים, מצאו עצמם טייקוני התקשורת מחזיקים במניות, שכמעט ולא נפגעו מהמשבר הפיננסי. הדבר יצר ביקוש ער למניותיהם בקרב גופים פיננסיים, כמו בנקים ומנהלי פנסיה וסביבה תומכת מאוד לגיוס חוב כנגד מניות אלו. מכאן קצרה הדרך לבעלי הבית בחברות התקשורת לממש את האחזקה שלהם ברווח גדול.
היכולת של הגוף המשתלט לגייס הון בקלות לשם ביצוע העסקה היא אחת הסיבות לריבוי עסקות אלו. סיבה נוספת לגל העסקות היא התמתנות הצמיחה בשוק התקשורת הישראלי. חברות בעלות צמיחה נמוכה, אך תזרים חזק, מעניינות סוג אחר של משקיעים. זו הסיבה שהאצ'יסון מכרה את פרטנר, כחלק מהתמקדות שלה בשווקים צומחים.
בנוסף, בעסקת בזק מכר משקיע פיננסי את החברה למשקיע אסטרטגי לאחר כמה שנים של השבחה ואחרי שהחברה הספיקה לחלק דיבידנדים נרחבים. בזק התקרבה לסיום הליך הצפת הערך, ולכן איפקס, סבן וארקין איבדו עניין. במקרה של הוט - החברה סובלת מריבוי בעלי מניות וחוסר כיוון כבר שנים רבות; דרהי נכנס להשקעה משום שהאמין כי הוא יכול להשביח את החברה בעזרת הידע שלו בתחום הכבלים.
ואולם 012 סמייל נמכרה מתוך אילוץ רגולטורי, שכן בעל הבית, אלוביץ', בחר לרכוש את בזק. אך השאלה הגדולה היא מדוע דווקא מימן הוא שבחר לרכוש את החברה. גורם בשוק הסביר כי מלבד ערוץ 10, פעילות שאותה תופס מימן כפילנתרופית, האסטרטגיה של מימן היא לרכוש שליטה בחברות יציבות ותזרימיות, וסמייל עונה להגדרה הזאת - ולא מן הנמנע שאמפל, שבבעלות מימן, תפתח זרוע פעילות בתחום התקשורת.